מנסים לרצות אנשים בסביבה? - זהו תסמין לחרדה

למה חרדה מתבטאת בריצוי אנשים אחרים?

לכאורה התשובה טריוויאלית ואפשר לומר אותה בשתי מילים: הם פוחדים שלא יאהבו אותם. החרדה שמנהלת אותם היא לא להיות נאהבים - אבל למעשה מונח כאן רובד עמוק יותר שמתחיל בילדות המוקדמת. לעתים קרובות אנשים שמרצים אנשים אחרים, מתנחמדים אליהם ביתר, מתחנחנים או אפילו מתחנפים קלות (לאדם שאותו הם מנסים לרצות) -הם אנשים שקיבלו בילדותם "אהבה על תנאי" (רק אם תהיה תלמיד חרוץ ותשיג ציונים גבוהים אמא ואבא יאהבו אותך) או אנשים שקיבלו מההורים שלהם יחס לא עקבי (ל]פעמים אהבה לפעמנים עוינות ולפעמים התעלמות). הדפוס המחשבתי הזה של "אני צריך להיזהר לא להכעיס את האדם שמולי" - מגיע ממקום של פחד גדול ולא בהכרח ממקום של רצון להשיג הרמוניה.

מאפיינים של אנשים מרצים (פליזרים) כביטוי של חרדה

• חיים תחת אמונה מגבילה של "לא מגיע לי"
• שמים את האחר ואת צרכי האחר לפני הצרכים שלהם
• אומרים כמעט תמיד "כן" לכל דבר שמבקשים מהם ותקשים להיות אסרטיביים
• חושבים במונחים של "מה יחשבו עלי?" או "איך מה שאני הולך להגיד ייתפס"? (כל הזמן מנהלים את הרושם שלהם)
• לוקחים על עצמם מחויבויות-יתר. מעמיסים על עצמם משימות של אחרים רק כי "לא נעים לסרב"
• מקבלים תחושה של "ביטחון" רק כאשר הזולת "מאשר" שהוא מרוצה מהם (מפקידים את האושר שלהם בידי אחרים)
• לא מביעים את דעתם או מטשטשים אותה - כדי לא להרגיז בטעות מישהו בסביבה שאולי חושב אחרת.

הסיכונים הבריאותיים של אנשים חרדתיים שנוטים לרצות אחרים

להיות אדם מרצה, פליזר כרוני, אינו עניין של מה בכך. לחרדה הזו שמתבטאת בחוסר אסרטיביות ובחוסר דעתנות יש מחיר בריאותי כבד. אנשים כאלו חיים במתח נפשי מתמשך, חשים שהם מרוקנים מאנרגיות, לוקחים על עצמם מחויבויות מוגזמות, כורעים תחת הנטל, מחריפים את החרדה שכבר קיימת ולבסוף - עלולים ליפול למקומות שחורים של דיכאון.

איך להפסיק לרצות אחרים ולהיפטר מהחרדה ומהמתח הנפשי שכרוכים בלהיות חסר חוט שדרה?

בסופו של יום - המודעות להתנהלות הזו היא לב ליבו של העניין. היכולת לעצור ולהתבונן על עצמך מהצד - לראות את הבאג הזה מבחוץ שלפיו אתה מתעדף צרכים של אחרים על הצרכים והרצונות שלך - רק מפאת הפחד ש"לא יאהבו אותי" - היא כבר 90% מן הדרך לפתרון כיון שמרבית האנשים שמתנהגים כפליזרים חרדתיים בכלל לא מבחינים שהם עושים את זה- ההרגל הזה לומר "כן" כברירת מחדל הופך אצלם טבע שני שהם עוורים לו ולנזקיו. יחד עם זאת התהליך של השינוי אינו פשוט. מדובר בשינוי פרדיגמה במחשבה שנחרטה עמוק עמוק במח מאז הילדות. לאנשים חרדתיים קשה ממילא עם שינויים (הם אוהבים את איזור הנוחות המוכר והטוב) - אבל הנה מספר רעיונות שיסייעו לכם לעשות צעדים קטנים בדרך להפסיק לרצות אנשים אחרים, להפסיק עם מחשבת החרדה של "לא יאהבו אותי" ולהיות יותר נאמנים לעצמכם ולבריאותכם

אסרטיביות: איך ללמוד לומר "לא" מבלי ללקות בחרדה של "מה יגידו ומה יחשבו עלי"?

• פליזרים? חסרי אסרטיביות? שננו לעצמכם שיש לכם בחירה. לפני הכל הזכירו לעצמכם שיש לכם יכולת לבחור לומר לא. לכאורה טריוויאלי- אבל לא עבור אנשים שמתקשים להיות אסרטיביים. אצל אנשים כאלו הטייס האוטומטי עובד על להגיד "כן" - לכל דבר שמבקשים מהם. זכרו שקיימת ועומדת לרשותכם גם החלופה של לומר "לא"
• סמנו לעצמכם מראש קוים אדומים. כאשר מישהו (עמית בעבודה/בוס/ילד/הורה.חבר מבקש מכם טובה או מטיל עליכם משימה - קשה לכם לסרב לו כיון שלא הגדרתם לעצמכם מראש את רשימת הערכים שלכם. ברגע שאתם מסמנים לעצמכם בשיח הפנימי רשימה של ערכים עקרונות וקוים אדומים - יהיה לכם הרבה יותר קל לשים ברקסים לאדם שמ"מנצל" את חוסר האסרטיביות שלכם.
• השהו את התשובה שלכם: כאשר האדם שאתם רגילים לרצות אותו תמיד מגיע עם בקשה חדשה - אמרו לו שאתם צריכים זמן לחשוב על כך לפני שאתם עונים. הטקטיקה הזו מצוינת כיון שהיא מאפשרת לכם לא להיות תגובתיים (על הטייס האוטומטי של "כן. בטח. בוודאי. אני אטפל בזה") והיא מעניקה לכם זמן לשאול את עצמכם שאלות כמו: כמה מתח המשימה הזו תיצור אצלי? האם יש לי בכלל זמן לעשות אותה? איזה מחיר המלה "כן" תגבה ממני מאוחר יותר בבריאותי הפיזית והנפשי (נדודי שינה / חרדה/ מתח נפשי) ועוד. אם הברנש מולכם לוחץ לתת לו תשובה מהירה- אמרו "לא" - כברירת מחדל (אם אין לי זמן לחשוב ולבדוק - אז התשובה שלי היא "לא") - כיון שאז תמיד תוכלו להתחרט ולהיענות. לעומת זאת אם עניתם כן בטייס אוטומטי - הרבה יותר קשה יהיה לכם לסגת ולהיות אסרטיביים בהמשך.
• אל תתנצלו ואל תסבירו. לא רק שהאדם מולכם ינצל את החרדה שהתנצלויות והסברים משדרים עליכם (למה אני לא יכול לעשות את מה שאתה מבקש) - חשוב מכך אתם מקרינים לעצמכם דימוי שלילי של אנשים מפוחדים ומעמיקים את החרדה שממילא כבר קיימת. כשאתם אומרים 'לא' באסרטיביות - אמרו זאת מתוך שכנוע פנימי - זכרו שאתם לא "אשמים" (אשמה תמיד הולכת יד ביד יחד עם חרדה) ודברו כמה שפחות. לאחר ה"לא"
• חגגו נצחונות קטנים של אמירת 'לא' ושככו את החרדה שנלווית לשינוי הזה עם קולות חיוביים מרגיעים כמו "הייתי האמא של עצמי", "דאגתי לבריאותי ולרווחתי", "הערכים שלי יותר חשובים לי מאשר לומר כן בכל סיטואציה ובכל מצב".
• אל תפחדו מהתוצאות של אמירת לא. בדרך כלל אנשים חרדתיים מתחילים לייצר במוחם תרחישים קטסטרופליים של מה יקרה אם אומר "לא"?. לרוב הסרטים הללו שהם מריתים קדימה לא מתממשים. האדם שמנצל את החרדה שלכם ואת הפליזריות שלכם לא באמת חושב עליכם אחרי שאמרתם לו "לא" כעל "בוגדים" אלא הולך לחפש את הפראייר הבא שיגיד לו "כן" אוטומטי. חלק ניכר מהתנהגות פליזרית מתחיל בפליזר עצמו- הוא חושב בטעות שהוא מרכז העולם ומרכז חייהם של האנשים שמבקשים את עזרתו. לא בכדי אגוצנטריות הולכת יד ביד עם חרדה גדולה.