בנימין ארדיטי מומחה לפסיכותרפיה גופנית

המפתח לבריאות טובה מתחילה בקבלה עצמית מלאה ובמילים אחרות לתת חופש למה שאתה רוצה לעשות בלי להתחשבן ב"מה יגידו", "מה יחשבו" ו"איך יגיבו".

אפשר להפסיק לרצות את "אבא ואמא"

במקום שבו אדם מתחיל לחוש שנמאס לו להתחשבן כל הזמן עם הסביבה ולהדחיק את רצונותיו, משאלותיו, רגשותיו או להתכחש להם – שם מתחילה בריאות טובה. למעשה הרבה פתולוגיות מתחילות מהדפוס ההישרדותי של לרצות את "אמא ואבא"

למה הכוונה?

כילדים למדנו שכדי לשרוד אנחנו מוכרחים לעשות את מה שאבא ואמא רוצים- גם אם הרצונות שלהם מנוגדים לטבענו הפנימי. מאוחר יותר בבגרות קשה לנו להשתחרר מהדפוס הזה ולהתעלם מציפיות הסביבה שך שאת "אבא ואמא" אנחנו רואים בכל מקום: באנשי סמכות, בבני זוג, מול הבוס, מול מוסדות, רשויות ועוד. כך, גם בהמשך נעשה הכל שלא לייצר קונפליקטים וננסה לרצות את הסביבה ומאוויה גם על חשבון הרצונות הכמוסים שטבועים בנו.

סטית מהגבולות של צו ליבך ? איבדת אנרגית חיים

שאלה: אם נלמד לרגע זכות על הגישה ההשרדותית- הרי שאדם שלא יתעמת עם הבוס שלו (גם על חשבון עצמו) – יהיה זה שלא יפוטר בגל הפיטורים הבא – לעומת עובד "מרדן" שנוהג על פי צו ליבו.

בריאות טובה מונחת בהצבת גבולות האישיות לפני פיטורים/עבודה/פרנסה כיון שכאשר אתה לא מתנהג על פי הגבולות שלך/ תפיסת העולם שלך אתה מאבד אנרגית חיים. זוהי פרצה שקוראת לגנב כיון שבתחום שבו ויתרת על האנרגיה שם עלולה להתפתח מצוקת גוף: למשל שיעול כרוני – אצל אדם שלא אומר את אשר על ליבו, או פיברומיאלגיה אצל אדם שפוחד להגשים את עצמו (מה שמתבטא בחרדות, שרירים תפוסים, כאבי שלד ועוד) מפאת הפחד שלא ללכת בקו שמצפים ממנו (אבא ואמא)

התיעדוף הנכון: ללכת לפי הצו הפנימי

כאן אגב, יש לי מלה לומר להורים: כל סטיה מהקו הפנימי של הילד פשוט פוגעת בו. מוטב למשל שילד ילמד את אשר הוא אוהב גם אם הוא בוחר מקצוע לא רווחי ולא נדרש בשוק. הוא אולי לא יתפרנס כמו מהנדס מכונות אבל הוא יחווה שלווה פנימית סיפוק, אושר, וגם: בריאות- פיזית ונפשית.