כל מצליחן יודע שמתוך אותם הצללים חבויים של נפשו נגזרים חייו, רגשותיו, תגובותיו, פעולותיו ומהלכיו המקצועיים והאישיים. מסיבה זו מנהיג אמיתי חותר דרך קבע להיפטר מן העיוורון או מלקות ראייתו ולמצוא גישה ישירה אל הרבדים הסמויים הללו של נפשו. הוא שואף להתיידד איתם ולנהל אותם במקום שהם ינהלו אותו. אחת הצלליות שמנהלת אנשים במערב היא: "זה חייב קודם כל לכאוב- כדי להגיע למקום של הצלחה" אן במילים ארות: 'נו פיין – נן גיין'. האם החשיבה הזו נכונה או שמא מקורה בלקות ראיה?