רוני שובל, נציגת שיטת סדונה בישראל

בעיני הגדרה טובה לבריאות אופטימלית היא הכרה צלולה והיכולת לשמור על לב חסון. למה הכוונה? ללב ותודעה שלא הולכים שבי אחרי הדרמות בחיים (הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו), לא משתפים איתן פעולה לא מתעסקים בטפל – וכך משמרים צלילות, שמחה, עוצמה פנימית ויכולת הכרה בערך העצמי.

לב שהולך לאיבוד בתוך 'דרמות' הוא לב שנחלש

היכולת לנקות את כל הטפל מחיינו – כל הדרמות שאנחנו מספרים לעצמנו על האירועים בחיים – מייצרת לב פתוח, לב שמסוגל להיות גמיש, לברוח מהדרמות (כמו למשל התנגדות, הזדהות, חיטוט בעצמי וכו) ושמירה צלולה של נוכחות ברגע. למה היכולת הפנימית הזו קריטית לבריאות טובה? כי היא מונעת חסימות באנרגיה שלנו, מונעת אותנו מלהיות מותשים אבודים ומבולבלים בסיפורי הדרמה שאנחנו מספרים לעצמנו ומונעת עקב כך חסימות כמו כעס, צער פחד שמא דמתישים את הגוף ומרוקנים אותו מאנרגיה שנחוצה לו לתפקוד אופטימלי. כשאדם מרגיש צלול ובהיר – גם חרף אירועים קשים שעוברים עליו בחיים – הוא עדיין מסוגל להרגיש טוב בתוך הסערות של החיים. הוא מכיר בערך עצמו ביכולותיו בעוצמותיו ולא מוותר עליהן לטובת מנגנונים ודפוסי חשיבה שמייצרים אומללות כמו הזדהות, התנגדות או בריחה וטשטוש.

להרגיש נינוח בעין הסערה: למה הכוונה בדיוק?

החיים שלא בטובתנו מביאים עלינו לעיתים גם משברים ואירועים קשים כמו מחלה, אובדן, פרידה וכו. מרבית האנשים מפתחים בתוכם דרמה סביבה האירוע ואז כשאנחנו בתוך "דרמה" אנחנו נוקטים במספר התנהגויות מזיקות כמו למשל בריחה (התמכרויות, אכילה רגשית, התעלמות מהקושי, התנהגויות שמסיחות את הדעת) או שאנו מתחפרים בתוך האירוע הקשה והולכים לאיבוד בתוכו כלומר נכנסים עמוק לתוך הקושי ואז מפתחים פחד גדול, חרדה, בהלה, מפסיקים לאכול, לא נושמים כמו שצריך וכמובן שגם התנהגויות ומופעים אלו מחבלים בבריאות

יש אלטרנטיבות לבריחה מאירוע קשה בחיים מלבד בריחה ממנו או שקיעה בתוכו

קיימת גם אפשרות שלישית שלא מוכרת לנו תמיד והיא "לחזור אל עצמי". זהו סוג של מיקוד ברגע הנוכחי ועשייה של מה שנדרש ממני לעשות. ללא ספק יש טרגדיות בחיים ומצבים קשים מבחינה אוביקטיבית כמו למשל פרידה מאדם אהוב, איבוד חברים, מחלה וכו' אבל אדם שמשכיל לפתח גישה של "אני פה!" במילים אחרות. כשאתה לא נותן למה שקורה להגדיר אותך – משתחררת לך המון אנרגיה ואז אתה מתפקד כל רגע ורגע בצורה אופטימלית לפי מה שהאירוע הקשה דורש ממך. והכל בשקט. גישה כזו מהתבוננות שלי על עצמי ועל אנשים שבהם אני מטפלת – מאד שומרת עלינו.

איך מגיעים לפוזיציה כזו של שליטה? של להיות בעל הבית על החיים שלך?

דרך תרגול. ראשית יש לראות את המנגנונים והדפוסים שמנהלים אותנו ועד כמה הם מפריעים לנוץ זה אומר לא לחטט ולהתחפר בסיפור הדרמטי, להימנע ממנגנונים של הזדהות, בריחה, התנגדות וכיו"ב (אלו הם דפוסי התנהגות טיפוסיים שלנו) ואז לאט לאט אנו מתחילים להיות הבעל-בית של כל מה שקורה בחיים, הגורם העליון שמחליט עם איזה דפוס אוטומטי אני כבר לא משתף פעולה. זו למידה מאד מחזקת ומבריאה. כך אגב החלים לסטר לוונסון מייסד שיטת סדונה לאחר שלקה כמעט בקריסת מערכות בגיל 42 והחלים עד שנפטר בגילאי ה80 !