תרופות סבתא

פסיכותרפיה וחרדה: למה אנחנו נצמדים לדברים בני חלוף (ומייצרים לעצמנו חרדה)?

על פי תורות מזרחיות עתיקות, היצמדות לאדם, לחפץ, לרגש – היא סוג של מחלה המביאה עלינו מכאובים. אמר פעם מישהו כי ההגדרה הכי נקיה לבודהיזם היא "לשחרר" או בשפה הידועה יותר to let go. אבל אחרי שנים שבהם המח המערבי הנוירוטי שלנו מחווט להיצמד, לאחוז חזק ולא להרפות – איך בדיוק עושים את זה?

חרדה: ללמוד מן הגוף על הנפש

תסתכלו על הגוף שלנו איך הוא משחרר את הפסולת שלו בלי להיצמד אליה- מתוך הבנה עמוקה שזרימה = בריאות. כאשר פסולת מזון למשל נדבקת ונצמדת למעיים הרי שזה מתכון בדוק לקשת רחבה של מחלות (מעבר לעצירות) ומדווים של הגוף. אותו דבר נכון גם לגבי רגשות. כאשר הרגשות השליליים שמציפים אותנו לעיתים (ואין אדם שלא חווה אותם גם לא נזירים צדיקים וקדושים)- נתקעים בתודעה שלנו ולא מרפים מאיתנו (היצמדות) - מתחילה שרשרת של תהליכים דלקתיים בגוף, מחלות וייסורי נפש

למה אנחנו נתקעים עם רגשות מעכירים כמו שנאה, תיעוב, קנאה או כעס?

צריך להבין – זה לא הרגשות השליליים שנדבקים אלו ומייצרים לנו אובססיות. זה שאנחנו נדבקים אליהם, עוטפים אותם, אוחזים בהם, נצמדים אליהם ולא מוכנים לשחרר אותם הלאה. למה אנחנו עושים את זה לעצמנו? שאלה מצוינת. אחד ההסברים היפים מונח בשיטת סדונה. הייל דוסקין מסביר כי לעיתים הדרך שלנו להתמודד עם אובדן (והחיים מלאים באובדנים של מקומות עבודה, חלומות מנופצים, מוות של אדם קרוב, פרידה או התנתקות מידידי נפש) היא לעיתים להיצמד לרגש השלילי שמיוחס לאותו אירוע. למשל אם חבר מאכזה אתכם ואתם מחליטים להתנתק ממנו – הרי שרגשות התיעוב /שנאה /סלידה / הסתייגות / טינה שאתם נצמדים אליהם ביחס לאותו מכר מאפשרים לכם "לשמור איתו על קשר" וכביכול "לא לאבד אותו"...

איך משחררים ועוזבים רגשות שליליים?

חסידי הפסיכולוגיה החיובית מתכחשים לעיתים קרובות לרגשות שליליים ומכסים עליהם במילים של אור

ואהבה. בפועל לטעמי זוהי שגיאה. קוסמטיקה ומיסוך של השלילי בחיינו- הדחקה והכחשה שלך מציאות קשה הם הרי המקור לכל הפתולוגיות. עדיף דווקא להציף את האירועים והרגשות הקשים ולחיות איתם למשך זמן מה – לשהות במחיצת השדים הללו ולהסתכל להם בעיניים. רק אז הם מאבדים מכוחם ומתפוגגים (זהו לב ליבה של מדיטציה טובה) . אמרו זאת לפנינו גם מומחי פסיכותרפיה לחרדה: הדרך החוצה היא לעבור דרך השדים.

מה הקשר בין הדחקה וחרדה?

אדם שמשקר לעצמו ומתעלם מן הרגשות השלילים שלו ושל אחרים עושה לעצמו נזק. הוא אמנם חי למשך זמן מסוים בגן עדן של שוטים אבל הדחקה והכחשה יעוררו אצלו חרדה גדולה. הצורך הזה להרגיש באופן אובסיסבי וודאות וקרקע בטוחה מתחת לרגליים הוא זה שנמצא בבסיסה של החרדה. רק כאשר אתה מקבל את המציאות כפי שהיא בלי כחל ושרק, רק כאשר אתה מתייצב מולה ומקבל אותה (והמציאות תמיד מנצחת אז למה לבזבז אנרגיה) בקבלה מושלמת ומלאה – או אז יש לך סיכוי לשלום ולשווה פנימיים לנינוחות מלאה ואפילו לאושר.

האם מדיטציה ופסיכותרפיה ברוח הבודהיזם מסייעים לחרדה?

בעולם מתפתח היום טרנד של טיפולים פסיכולוגיים נוגדי חרדה במיוחד להפרעת חרדה מוכללת אבל גם לפובאיות ולחרדה פוסט טראומטית – שמבוססים על עקרונות מתורת המזרח של שחרור, קבלה, והפנמה שהכל בר חלוף גם הרגשות השליליים , גם המחשבות שלנו וגם אירועים קשים או שמחים. יש שם נסיון לפתח שוויון נפש אצל המטופל, מן רוח סטואית בריאה שמקבלת את הדברים במציאות כפי שהם בלי פרשנויות בלי פרויקציות (השלכות) ובלי דרמות מיותרות. אנשים בעלי שם בתחום הם ג'ק קורנפליד, ג'ף רוזנבאום, פמה כודרון, טארה ברק, וכמובן שגם ג'ון קבאט צין – חוקר אמריקני שפיתח את המרכז להפחתת מתח נפשי על בסיס הגישה של מדיטצית קשיבות. גישה מקבלת למציאות כפי שהיא בוודאי מפחיתה את ייסורי הנפש שמלווים הפרעות כמו אכילה כפייתית, מחשבות אובססיביות, התמכרויות, חרדה דיכאון ועוד.






















כל המאמרים על:



אולי יעניין אותך גם