אוסף של סיפורי החלמה מכל העולם של אנשים מעוררי השראה שריפאו את עצמם ממחלות כרוניות הנחשבות בלתי ניתנות לריפוי- תמצאו כאן
אחד המפתחות להזדקנות בבריאות טובה הוא להקפיד שלא להזדקן במח ובמילים אחרות להשאיר את "סוויץ' הלמידה": פתוח כל הזמן. אנו יודעים על המח פחות משהיינו רוצים לדעת ואולם מהתבוננות על יצורים חיים בטבע- תינוקות או ילדים קטנים למשל רואים בבירור כי החיוניות שלהם הולכת יד ביד עם למידה מתמדת, מחקר מתמיד, וחיפוש קבוע של של ווריאציות על אותו נושא.
ממש לא. במסגרת העבודה על המח יש כמובן גם מקום לתשבצים ללימוד שפות זרות, ולחידודי מח אחרים אבל אני מתכוון למשהו עמוק ורחב יותר: השארת המח במצב פתוח ללמידה של דברים חדשים, הקשבה סקרנית, מחקר, ואפשרויות הפעלה חדשות. בעולם התנועה למשל זה נעשה בין השאר דרך "הפרעה למצב ההרגלי", עבודה איטית יותר, הקשבה דקה לגוף, ונסיון להתחקות בסקרנות כיצד המח מפעיל את התנועה ואיך ניתן לעשות אותה אחרת, בגירסאות אחרות. לייצר שבילים חדשים במח כל הזמן ולא להתקבע על דפוסים מורגלים שנוחים לנו (אגב הם לא בהכרח נוחים באמת לגוף וישנן אפשרויות חדשות לעשות את התנועה בצורה קלה יותר). התנועה היא אמצעי, כלי להבין מה אנחנו עושים ואיך אפשר להשביח את מה שאנו עושים. ככל שאנחנו משאירים את המח פתוח יותר ללמידה חדשה, שבירת הרגלים או אפילו שיבוש הרגלים- כך אנו מאטים את תהליך ההזדקנות ומיטיבים עם הגוף.
המטרה של שיטת פלדנקרייז אינה לייצר תחושות של שלווה ונינוחות פר סה. אם זה קורה בסוף מפגש של שיעור פלדנקרייז זה כנראה תוצר לוואי. המח שהיה עסוק בהחזקת שרירים מיותרים- מתפנה יותר ומשתחררת אנרגיה שהיתה תפוסה בגוף שלא לצורך. אותו דבר נכון גם לגבי נשימות. כשבית החזה לומד להתרכך ולפעול בצורה משוכללת יותר- אנחנו גם נושמים לעיתים יותר או נושמים יותר עמוק- אבל מלכתחילה המטרה אינה יצירת שלווה או העמקת הנשימה- אלא חיווט מחדש של המח ופיתוח מסלולים חדשים שהוא טרם למד להכיר
מה באשר לתזונה ובריאות?