אוסף של סיפורי החלמה מכל העולם של אנשים מעוררי השראה שריפאו את עצמם ממחלות כרוניות הנחשבות בלתי ניתנות לריפוי- תמצאו כאן
המין האנושי שלנו הוא מין שבטי ביסודו. חיינו בשבטים ובעדריות והטכנולוגיה היו שמבודדת אותנו זה מזה - מייצרת חברה חולה ואנשים חולים. לכן מנקודת מבט הישרדותית האמיגדלה במח, אותו איזור שמעיר את תגובת הלחץ הנפשי - נדרכת כאשר אנחנו מבודדים, או חיים בתוך חברה אבל חשים בה ניכור, או סתם חיים בתחושת בדידות בסיסית (אף אחד לא באמת מבין אותי). ראיות מדעיות מצביעות על כך שלאנשים החיים בקהילה תומכת יש שיעור מופחתת משמעותית למחלות לב בהשוואה לאנשים בודדים
אם אתם חשים רעב, האמיגדלה שולחת מסרים של סכנה בנוסח "הצילו. אין מספיק אוכל! ". המקרר אולי מלא באוכל ואתם שוקלים 10 קילו יותר ממה שצריך אבל המח לא יודע את ההבדל ונכנס למצב חירום של סטרס. מסיבה זו אנשים על דיאטות של הרעבה – משמינים בסופו של יום. תקופות הרעב הללו מאותות למח על מצב חירום, מצב של מתח ומתח נפשי מצטבר גורם לעליה בשומן הבטני.
אפילו עבודה שאתם אוהבים במקום עבודה מגעיל עם אנשים בעלי אנרגיה שלילית עלול להוליד תגובת מתח נפשי שבסופו של יום תעלה לכם בבריאות הפיזית. חשוב לדעת ולהכיר בזה ולהפנים ששום דבר לא שווה את זה. נכון שתמיד קיימת הדילמה הקיומית של פרנסה - אבל אם אתם תחת בוס שמתעלל בכם – זכרו שזה עולה לכם בתאים וברקמות גוף. מוטב לעזוב מקום כזה ולהשאיר אותו לסבלותיו
פסימיזם או אופטימיזם הם בחלק גדול מן המקרים עניין גנטי. יש אנשים שמטבעם רואים את החצי הריק של הכוס והאמיגדלה שלהם מייצרת מסרים מפחידים ומחשבות כמו " אין מספיק כסף", "שום דבר לא זז", "אף אחד לא באמת אוהב אותי" או "זה ייגמר בבכי". מחשבה היא בעצם ביוכימיה במח ומחשבות פסימיות מעוררות את תגובת המתח של הגוף . מסיבה זו אופטימיסטים מאופיינים בסיכון נמוך של כשמונים % ללקות במחלת לב יחסית לפסימיסטיים
זה נשמע נושא כמעט רוחני אבל זהו שלא. אנשים בעלי אנרגיה שלילית, אנשים שמוצצים לכם את האנרגיה ומרוקנים אתכם מתחושת חיוניות מזיקים לגוף דרך זה שהם מעוררים את רמת המתח הנפשי ואת הורמוני המתח. בדידות גם היא מייצרת מתח כמו שתיארנו לעיל - אבל חד משמעית עדיף להיות לבד מאשר להיות בחברתם של אנשים שמערערים את מערכת העצבים שלכם. אדם שמרגיש 'מאוים' במערכת יחסים, פיזית או רגשית (ויש דבר כזה כמו התעללות רגשית למשל בין בני זוג)–מאופיין במערכת עצבים דרוכה שחיה בתחושת סכנה מתמדת ורמות גבוהות של מתח נפשי.
טראומות ילדות ישנות או מחשבות תת מודע הנובעות מטראומות ישנות מפעילות את האמיגדלה בלי שתמיד אתם מודעים לכך. די בחשיפה למקומות , ריחות , שירים, או צלילים שמזכירים את הטראומה (למשל צליל אמבולנס) כדי להצית את המערכת לתגובת מתח נפשי גם בלי להיות מודע לזה.
כעס הוא רגש נהדר כיון שהוא מאפשר לכם להציב גבולות ולעשות מעשה. אבלמחשבות טינה וכעס לאורך זמן מתפרשות על ידי האמיגדלה בדיוק כמו מחשבות על "אין אוכל" או "יש נמר בסביבה שעומד לטרוף אותי" – קשה לשחרר טינה על אדם שממש הרע לנו – לפעמים קשה לשחרר מחשבות של כעס עצום ודחף לנקמה – אבל כמו שהסינים אומרים – אם אתה רוצה לנקום במישהו – מוטב שתכרה כבר שני קברים – כיון שעצם מחשבות הזעם הכעס והטינה מאכלות את האדם מבפנים.
יש הבדל בין עצב לבין יאוש ותחושת חוסר אונים. האמיגדלה אוהבת להרגיש כל הזמן בשליטה אבל אם תחשבו על זה אין לנו על הדברים המאד חשובים בחיינו שליטה מוחלטת ולמרות זאת אנחנו נאבקים כדי להשיג אשליית שליטה. מכל מקום תחושה קבועה של חוסר אונים עלולה לייצר תגובת מתח נפשי לאורך זמן ואיתה להביא גם מחלות (ואז הדברים כבר לגמרי יוצאים משליטה)