פסיכולוגיה חיובית: האם חיובי להתכחש לרגשות שליליים?

לרגשות שליליים יש מקום של כבוד בבודהיזם

קחו למשל מחברי ספרי ניו אייג' כמו רובין שארמה או מחברי ספרים בנוסח "הסוד". בכתבים המודרניים שלהם ישנה הטפה לדבוק ברגשות חיוביים בלבד. רובין שארמה מדבר למשל על אומץ כשהוא מאדיר את התכונה הזו ובין השורות מוקיע רגשות כמו פחד זהירות יתר וחרדה. גישה מצומצמת ומצמצמת כזו מנוגדת לטבע כיון שפחד הוא רגש טבעי. יש לו מקום, ויש לו תפקיד. אותו דבר נכון גם לגבי רגש שלילי כביכול כמו כעס. הרוחקניקים יגידו לכם שכעס היא התכונה רעה - אבל זה לכעס יש תפקיד שמשרת אותנו (קראו את כתביו של רודולף שטיינר ובפרט את המאמר :"שליחותו של הכעס"). דווקא במקורות האותנטיים שרוביןם שארמה מצטט קרי הגישה הבודהיסטית (בודהיזם אינו דת אלא שיטת חיים שמטרתה לצמצם את הסבל כפי שהוא נחווה עךל ידינו סוביקטיבית) - ההטפה היא דווקא לזהות את הרגש השלישלי שצף בתוכנו ולהשתמש בו כמורה. כצף בתוכך פחד אומר צ'וגיים רינפושה מורה הזן הטיבטי: עצור, שהה בתוכו, חקור אותו התעניין בו ובעיקר הישאר איתו כיוון שהתעלמות הדחקה או אסקפיזם (בריחה שמטשטשת את הרגש כמושופינג, טלוויזיה, סמים או כל התמכרות אחרת)- לא מאפשרת לך להתפתח ולצמוח רגשית. להיפך. הזרע הזה שקברת בפנים בלי לתת לו התייחסות - ממשיך להציק מלמטה ולייצר כל מיני פתולוגיות. אנו משקיעים המון אנרגיה סמויה ומכלים את כוחותינו בהלעלים ולהשתיק את הרגש השלילי - במקום להיות נוכחים יחד איתו ולחוות אותו גם כשהוא לא נעים. זה אומץ אמיתי.

כדי להשיג אומץ - חייבים תחילה להתוודע היטב אל הפחד, לקבל אותו ולשהות בו

אימון אישי, חשיבה שלילית, חקר מוקיר, ואושר: למה מוצרי אושר עלולים לאמלל אותנו?

מוצרי האושר כמו סדנאות קוצ'ינג למינהן, וספרי חשיבה חיובית - מסוכנים כיוון שהם עלולים להשתיק ולהכחיש אצל האדם סבל, עצב וכאב. חלק ממוצרי האושר באים אל אדם שעבר התעללות או טראומה אחרת, כמו מחלה, תאונה, אובדן אדם יקר, ומצפים ממנולהקרין גישה אופטימית, להיות מאושר ולחייך, ולהפנות עורף לכל אותם רגשות קשים שהוא חווה פנימה.

רוצה להרגיש חיובי? אל תפנה עורף לרגשות השליליים

להדחקה ולהכחשה על פי פרויד יש מחיר כבד שיחריף בעיות נפשיות וישפיע לרעה גם על הבריאות הפיזית. אם הולכים אפילו לעובד שספג עלבון מהממונה שלו ואומרים לו, 'תחשוב חיובי', Fake it till you make it, 'תסתובב עם חיוך על הפנים' - התוצאה תהיה דיסוננס והונאה עצמית. דיסוננס זה מוליד פתולוגיות.

לא מאושר? משמע אני לא בסדר, אני אשם

סיכון אחר במוצרי האושר מונח בהטלת האחריות של תחושות האושר על הפרט, קרי על האדם הבודד הפרטי. כל זה אינו אלא מעצים את תחושת הדכדוך והבדידות. היום אנו כבר יודעים היטב שחוסן נפשי ואושר אמיתי נוצרים בתוך חיבורים, בתוך אינטראקציה אנושית ובתוך קשרים. חלק מסדנאות האושר נושאים קו מרכזי של 'תעשי רק מה שאת אוהבת' ומפריעות לטפח קשרים חדשים או לעבוד על קשרים קשים קיימים.


אימון אישי: למה גישה אוטומטית של "תזרקי אותו" – מייצרת דכדוך, חרדה ואומללות?


ההמלצה הזו של 'אם לא טוב לך, תזרקי אותו', מגדילה את העיסוק בעצמי, במקום לפתח מיומנות של עבודה על קשרים קשים. כל זה רק עלול לייצר יותר נרקסיזם, התכנסות עצמית ודכדוך.

למה שיעור הדיכאון עלה בעולם המערבי?

מאז מלחמת העולם השנייה, שעורי הדיכאון בעולם המערבי עלו. זה קשור כנראה לריבוי האופציות ולשפע: עד לפני שני דורות בלבד, ואפילו עד לפני דור אחד, האדם הפרטי לא יכל לשרוד ללא תלות בקהילה, בחברים או במשפחה. דווקא ריבוי האמצעים המודרני מעניק לו את האופציות להתכנס בדלת אמותיו, להתנהל באופן עצמאי ולהעצים את הבדידות שלו. עליית שעורי הדיכאון מאז אמצע המאה הקודמת, דחפה גם את האקדמיה לכיוון של מחקרים בפסיכולוגיה חיובית ולחיפוש תשובות לשאלה כיצד פותרים את בעיית הדיכאון בעולם. על המצע הזה פרחו גם כל מוצרי האושר של היום.

כיצד להבחין בין מוצר אושר מסוכן ומוצר אושר טוב?

הצעתי פשוטה: אל תבחן את המוצר על פי שאומר לך האדם, אלא על פי מה שאומרת לך סביבתו הקרובה: אל תשאל את האדם שצרך סדנא או ספר אושר או כל תורה חדשה- האם הוא מאושר או לא, שאל את סביבתו ומשפחתו: האם הספר/הסדנא עשו אותו אדם מאושר יותר. למה? כיוון שהמשפחה תמיד תשקף טוב יותר את המציאות האמיתית ואילו האדם נוטה להכחשה עצמית. אוכל לספר מניסיוני האישי בנושא הזה: לפני שנים ספורות נחשפתי לחלק מן הדוקטרינות, המתודות, הסדנאות והשיטות של תעשיית האושר. התלהבתי, הסתקרנתי, חוויתי אנרגיה עצומה וחשבתי שאני מאושר. אבל לו היו שואלים את משפחתי הקרובה, הם היו מעידים דווקא על הרבה סבל וכאב ועצב.

קוצי'נג חברותי עדיף על אישי

אמת מידה נוספת להבחנות בין מוצר חיובי ושלילי תהיה האם אותם סדנאות/סמינרים מוציאים תחת ידיהם חברויות חדשות? האם הסדנאות עוזרות לאדם לייצר חיבורים טובים יותר עם משפחתו, עם הקולגות שלו, עם העמיתים או הממונים שלו? או אולי הם דוחפים אותו להתנתק ולהתכנס? אם זה המצב, הרי שמדובר במוצר שלילי בטווח הארוך, שרק ישחזר את הדיכאון.

קוצינג' וספרי עזרה עצמית עלולים לייצר נרקסיזם ובדידות

"מן הסיבה הזו, ספרים או קלטות בנושאי אושר, כמו גם תהליכי קוצ'ינג שמטפחים אגואיזם ונרקסיזם, אינם טובים. לעומתם, קבוצות ייעוץ הדדי, שבהן מחליפים הקשבה בין אדם לאדם, עשוי להיות פתרון אופטימלי העונה על הצורך הקמאי הבסיסי שלנו בקשר.

להקשיב לשלילי בחיינו, כדי ליצור חיובי