ראיון עם אסנת ידגר, על אניאגרם כשיטת אימון

האניאגרם מתארתשע קבוצות טיפוס,כשכל אחת מהן רואה את העולם מתוך נקודת מבט שונה. מתוך כל נקודת מבט, מפתח כל טיפוס אסטרטגית פעולה שונה, שמסייעת לו להתמודד עם העולם.

בישראל מי שמובילה את התחום כבר שני עשורים היא אסנת ידגר, מייסדת המרכז הישראלי לאניאגרם. מעבר לסדנאות שוטפות שהמרכז מקיים, אסנת היא גם גרפולוגית, חוקרת אניאגרם, מאמנת ומנחת סדנאות מבוקשת מאד בעולם, בין השאר בשל המודל החדשני והפרקטי שהיא פיתחה הנקרא ה"דיאלוג עם האגו", שמוסיף את הנדבך היישומי לאניאגרם, ומאפשר לאדם להשתחרר מדפוסים אוטומטיים, לנצל את הפוטנציאל הגבוה שלו, ולחיות את החיים מתוך חופש ובחירה.

"כל חיי, מאז שאני זוכרת את עצמי", אומרת ידגר, "התעניינתי בנפש האדם. בהתנהגויות, במניעים, בדפוסים שחוזרים על עצמם, וכיצד שולט בנו, מנהל את חיינו וגורם לנו לחזור על אותן טעויות שוב ושוב. תובנות מנטאליות, הכרה גבוהה ומודעות לבדם- לא ממש עושים את השינוי המיוחל. יתר על כן, בשונה מדור ההורים שלנו, אנחנו חיים היום בדור מבורך שחשוף למהפכת המודעות, שפע הידע בנושא, כלים ושיטות המעודדים צמיחה האישית. ואף על פי כן? ברוב המקרים אנשים נותרים עם התובנות, התיאוריות והמודעות הגבוהה וחוזרים ליפול לאותם בורות ודפוסים של האגו. התוצאה היא תסכול גבוה ומבוכה".

האם האניאגרם הוא כלי שמגשר על הפער הזה בין מודעות גבוה לשינוי בפועל?

אסנת: לאניאגרם נחשפתי לראשונה ב 1995 אחרי שנים של מחקר והתעסקות בנפש, באישיות ובטיפולוגיות שונות. למדתי וחקרתי כל מודל שיצא בתחום אבל כשהגעתי לאניאגרם הרגשתי את העוצמה של הכלי ברמה חדשה שלא הייתה מוכרת לי. זה לא היה עוד "תיאוריה חכמה" שנוספה לארגז הכלים העשיר שלי. חשתי השתאות עצומה, נדהמתי מהדיוק, העוצמה והעומק של המודל. זה הרגיש כמו צופן סודי עתיק לנפש האדם. כמו הגנום האנושי. הרגשתי שגיליתי אוצר אבל בזמנו לא היה לי עם מי לחלוק את העושר שלו, כיון שכאן עוד לא שמעו עליו בארץ. מצאתי את עצמי נוסעת לכל המורים הגדולים בעולם ואף הייתה לי הפריבילגיה ללמוד ישירות מד"ר קלאודיו נראנחו (פסיכיאטר מצ'ילה שהיה ממפתחי האניאגרם והמוביל הראשי שלו). עם זאת, תמיד הייתי אוטודידקטית במהותי. מעולם לא התייחסתי למודל או תיאוריה כ"תורה חקוקה בסלע", מבלי לאתגר אותה, קרי לבחון אותה בשטח, בחיים בפועל, ובעיקר על עצמי.

ומה גילית?

אסנת: האניאגרם מעניקה לנו "גישה אל האגו", היא משרטטת באופן כה מדויק 9 דפוסים של אישיות (אגו) , מתוך התחקות אחריהמניעהעמוק של כל אחד מהם, הפילטר שדרכו הוא משקיף על העולם (כיצד כל אחד מהם מארגן בפנים את המציאות הסובייקטיבית), באיזו שפה הוא משתמש ומהם המשאבים שלו. ההבניה והדיוק של האניאגרם מקלים עלינו "לשים את היד על האגו", לתקשר טוב יותר עם הסביבה ולקבל בפתיחות יתר אנשים אחרים- מתוך הבנה למניע העמוק שלהם.

הדוגמא הקלאסית לפער המתסכל בין מודעות לשינוי בפועל מוכרת להרבה אנשים שמנסים לשנות משהו בהרגלי האכילה שלהם. אדם שמן יודע ומבין שהוא צריך להתעמל יותר ולהפחית בצריכת מזון. יש לו בהירות שכלית בעניין הזה ואף על פי כן הוא מוצא את עצמו פועל מתוך דחף לא נשלט לחזור על אותם הרגלים קלוקלים. למה הפער הזה קיים לדעתך? איך קורה שפעם אחר פעם שאנחנו נופלים לאותם מוקשים?

אסנת: בין השאר כי אנו מתייחסים אל האגו כאל "חבלן" במקום להתיידד איתו. כשההתייחסות אל האגו היא כאל אויב – הוא ינצח אותי. לעומת זאת כאשר האדם מתיידד איתו משוחח איתו ב"טוב" ובדרכי נועם – או אז יש לו סיכוי לפרום את התבניות שנועלות אותו, לפורר את המנגנונים הנוקשים של ההגנות, ולחולל את השינוי. ממש מתוך ההבנה הזו פיתחתי את ה"דיאלוג עם האגו"- הנדבך היישומי של האניאגרם. זהו מודל מובנה שמאפשר לכל טיפוס להציג שאלות מפריכות לשקרים של האגו, להתבונן על הפיקסציות שלו, להרחיב את המבט לזוויות אפשריות אחרות בתפיסת המציאות, ולהגיע להסכם כתוב עם האגו. מתוך מקום כזה של חבירה והתיידדות עם ההגנות שלנו (אגו)- אנו יוצרים שיתוף פעולה עם המנגנון שלנו, במקום ליצור קונפליקט פנימי ומאבקים אינסופיים עם עצמנו. אני עדיין נדהמת, כל יום חדש, מהשינויים הדרמטיים שמתרחשים בחייהם של אנשים שמתרגלים את הדיאלוג עם האגו.

תוכלי לתת דוגמא קונקרטית ?

אסנת: בפרקטיקה שלי וכן בסדנאות אני עדה לאינסוף דוגמאות כאלו. אתן דוגמא מניסיוני האישי. טיפוס האניאגרם האישי שלי הוא 7. זהו הטיפוס הנהנתן, ההרפתקן שהמניע שלו הוא הימנעות מאזורי הכאב והצער בחיים. במקרה שלי, השינוי שרציתי לחולל היה להכניס לשגרת החיים פעילות גופנית לשמירה על הגוף, אלא שספורט וחדרי כושר היו ממני והלאה. כמובן שהייתי מודעת לכך שהמנגנון של טיפוס 7 נמנע מכל מה שלא מהנה ואני משלמת מחיר על כך, אך לא הצלחתי להתגבר על ההתנגדות של האגו לפעילות גופנית. ואז התחלתי לנהל איתו את הדיאלוג הפנימי, מעין משא ומתן והגעתי איתו להסכמות. למשל : קבוצה- לא, אימון אישי- כן. חדר כושר לא,- פארק: כן. או למשל כיון שטיפוס 7 נוטה למצות מהר ולהשתעמם- הגעתי איתו להסכמה של לא יותר מ 15 שניות לכל תרגיל. במילים אחרות: לא הלכתי נגד טבע האישיות שלי אלא איתה.

בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו"?

אסנת: ממש כך. וכאשר המנגנון נעתר לך ומגיע לדברים בהסכמה –אז אפשר גם להשתמש בכל המתנות שלו. לכל טיפוס יש איכויות, חוזקות ויכולות שמאפיינות אותו וזמינות לנו בכל רגע. התוצאה היא שהיום 4 שנים אחרי, אני עדיין מתעמלת בקביעות ללא כל התנגדות פנימית, ולא צריכה "לגייס" את עצמי מחדש לפני כל אימון.

מזכיר קצת תורות לחימה אפקטיביות כמו אייקידו. ללכת עם הכח היריב ולא נגדו.

אסנת: אלא שכאן היריב הופך להיות השותף שלך לדרך ולצמיחה. הרי למה כל כך קשה לנו להשתחרר מהדפוסים והמנעולים הנוקשים של האגו? – בגלל שהוא מגיע כעסקת חבילה: האגו נושא בכנפיו גם מתנות ומשאבים שאנו לא רוצים להיפרד מהם ובצדק. מנגנוני האישיות שלנו הם אותם מנגנונים שעזרו לנו לשרוד בעבר ולהגיע עד הלום, אם כי עכשיו כבוגרים הם אולי עומדים בדרכנו. כאן בעצם העבודה המשותפת עם האגו וההתיידדות איתו מסייעים לנו כמבוגר אחראי לעצור, ולהבחין מתי לעשות שימוש בדפוסים המוכרים ומתי לוותר עליהם. במילים אחרות להגיע לבחירה מושכלת. לא לפעול מתוך אוטומט.

זוהי בעצם חרות פנימית אמיתית.

אסנת: לגמרי. האניאגרם חושף את המנגנון האוטומטי שמפעיל אותך ואת מעגל הקסמים בתוכו אתה שבוי. כשאתה מזהה את האסטרטגיה הראשית שלך, (הטיפוס שלך באניאגרם), ניתנת בידך בעצם מפה של הטריטוריה בה אתה נמצא.מפה זו עוזרת לך לראות מה עומד בדרכך, מה מניע אותך, היכן נמצאים המכשולים הצפויים והיכן האתגרים. אתה לומד להכיר את האמונות החבויות שמניעות אותך ומתחיל לחקור היכן הן משרתות אותך והיכן הן מגבילות אותך.


מודעות עצמית חדשה זו מאפשרת לך בחירה מודעת.אתה מפסיק להתנהל באופן אוטומטי, מתחיל להיות "בעל הבית" של עצמך ומסוגל לבחור מתוך חופש אמיתי, כיצד לפעול ולהגיב באופן שישרת אותך בצורה הטובה ביותר.

דיאלוג עם האגו

יש לציין שבתחילת התהליך של הדיאלוג עם האגו, עולות התנגדויות רבות מצידו. למשל כשאנו אמורים לאגו של טיפוס 1 (הפרפקציוניסט)the best I can is good enough- האגו שלו נעמד על הרגליים האחוריות ונלחם. זה תהליך של מו"מ שבעקבותיו חלה טרנספורמציה בראיית העולם. רק כאשר עוברים את תהליך הפרכת השקרים וההגזמות של האגו – חל שינוי "בסרט הפנימי" שמתוכו ההתנהגות משתנה. שינויים טכניים קוסמטיים חיצוניים לבדם לא מחזיקים מים לאורך זמן בשינוי התנהגות. למשל טיפוס 6 (הספקן, החרדתי, הלויאלי) שרואה את העולם כמקום מסוכן, מאיים ולא מהימן יכול לומר לעצמו עשרות פעמים "אהיה נועז, אקח סיכון, אכנס בפחד" וכו. אבל כל עוד הוא לא ישנה את הסרט הפנימי (במודל שלנו זה נעשה למשל דרך התבוננות על המקומות שבהם הוא ניפח סיכונים וטעה)- הוא ימשיך לפעול מתוך הדפוס ההימנעותי, הספקני והמבוהל שלו.

האם האניאגרם לא מסווג בעצם אנשים ומכניס אותם לתוך קופסאות?

בדיוק להיפך! מטרת האניאגרם היא לעזור לנו לצאת מה"קופסה" בתוכה אנו כבר נמצאים, רק שאיננו מודעים לה.באותו אופן שדג אינו יכול להבחין במים בתוכם הוא חי, אנחנו חיים בתוך ה"אישיות" שלנו ואיננו מבחינים בכך. אנו לכודים למעשה בתוך אסטרטגיה (או אישיות) שאיננו ערים לה ובמובנים רבים מגבילה אותנו. האניאגרם חושף את התבנית בתוכה אנו מקובעים ומראה לנו את הדרך להשתחרר ממנה.

השימוש האמיתי של האניאגרם

ההתלהבות הראשונית של אנשים מהמידע הנרחב שהאניאגרם מספק, עלולה לגרום להם לרוץ ולסווג אנשים לטיפוסים ובכך הם מפספסים את השימוש האמיתי של האניאגרם.


בתחילה זה בלתי נמנע,הנטייה הטבעית של בני אדם היא "לסווג" דברים, להכניס אותם למגירות. חלוקה לקטגוריות הינה הדרך שלנו להבין ולעשות סדר בעולם שלנו.אנשים רבים עוברים מין "תהליך התבגרות עם האניאגרם", בהתחלה הם משחקים איתו כמו עם צעצוע חדש,עד שהם מביניםשהמטרה של האניאגרם היא לא רק לספק לנו מידע, למרות שהוא רב עוצמה, אלא לשמש לנו כמדריך להתבוננות עצמית.אנשים שמעמיקים את היכרותם עם האניאגרם ומתחילים ללמוד יותר על המורכבות שלה קולטים שלמידת הטיפוס שלהם, לא רק שאינה מגבילה, היא למעשה משחררת ומאפשרת להם להגשים את הפוטנציאל האמיתי שלהם.

אחת השאלות שמאסטרים לאניאגרם נשאלים היא הטיפוס הדומיננטי מולד או נרכש. מה דעתך האישית בעניין הזה?

ידגר: בשאלה הזו התעסקתי ועברתי איתה תהליך. שנים רבות חשבתי שזה עובד חצי חצי, כלומר 50 אחוז מולד ו50% נרכש עקב נסיבות חיים וחינוך. היום אני משוכנעת שהדפוס שלנו מולד וכי ככל שהמחקר בתחום יתפתח ניתן יהיה לזהות מרקרים ביולוגיים בכל טיפוס. כבר היום למשל ידוע שאצל טיפוסי 6 איזור האמיגדלה במח, אותו איזור שאחראי על התגובה ההשרדותית של פחד גדול באופן יחסי לאחרים. מחקרים על תאומים שקיבלו אותו חינוך וגדלו באותה סביבה ביתית, הראו מזג שונה בבגרותם. כך שאני סבורה שהטיפוס הדומיננטי שלנו והטמפרמנט שאיתו הגענו לעולם מולדים, וכי נסיבות החיים והחינוך משפיעים על רמת ההתפתחות של כל טיפוס ועוצמת הקיבעון שלו.

כיצד ניתן להיעזר באניאגרם לשיפור מערכות היחסים שלנו?

לכל טיפוס "שפה" משלו. כשאנחנו לומדים להכיר את כל 9 הטיפוסים אנו בעצם לומדים תשע שפות שונות ואת הדרך היעילה לתקשר עם כל טיפוס.מערכות היחסים שלנו משתפרות ללא הכר, כשאנחנו מסוגלים לראות את העולם מנקודת מבטו של האחר. אנחנו יכולים להבין איך העולם מופיע לו, מה מניע אותו, מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג ומה "מקפיץ לו את הכפתורים". אנחנו נעלבים פחות, כועסים פחות ומסוגלים לפתור נקודות משבר בצורה יעילה יותר.

ההבנה העמוקה של המניעים, הכאב והסבל שיקירינו חווים יומיום מתוך נקודת מבטם, מאפשרת לנו להתחבר אליהם בדרכים חדשות. היא מסייעת להשתחרר מהכעס, ההאשמות והפחד ולהגיב אליהם ממקום שמאפשר אינטימיות, קבלה ואהבה ברמה אחרת לגמרי.

מהי הדרך הטובה ביותר ללמוד את האניאגרם?

למרות שספרים רבים על תורת האניאגרם נכתבו בנושא ב-30 השנים האחרונות, רוב מורי האניאגרם מאמינים שהדרך היחידה בה ניתן ללמוד באמת את האניאגרם, היא באמצעות אנשים. מה שמכנים כ oral tradition"". על פי השיטה הזו, הטיפוסים מדברים בשם עצמם כפי שהם חווים את עצמם ואנו ומקבלים תמונה חיה ומוחשית של הטיפוס. חשוב להבין שהאניאגרם הוא לאמודל תיאורטי. הוא ניתן ללמידה רק באמצעות חוויה אמיתית. אתה יכול לקרוא את כל הספרים והמאמרים בעולם על טיפוס מסוים ולעולם לא תבין אותו באמת עד שתראה ותשמע אותו.


במגוון הסדנאותשנערכות במרכז מתאפשרת היכרות חוויתית עם כל הטיפוסים וניתנת הזדמנות להכיר אנשים שונים ששייכים לאותה קבוצת הטיפוס ולקיים חקירה משותפת.

מסלול הלימודים מורכב משלושה שלבי לימוד עיקריים ותכנית מיוחדת להכשרה והסמכה של מאמני אניאגרם. מידע נרחב על האניאגרם ועל הסדנאות הקרובות, כמו גם שאלון אבחון אישי, ניתן למצוא באתר של המרכז לאניאגרםhttp://www.9types.co.il