תרופות סבתא

אכילה מודעת

אכילה מודעת היא אכילה תוך הקשבה לכל חמשת החושים שלנו (וגם לחוש הנוסף שהבודהיסטים קוראים לו :תודעה). זוהי אכילה הנובעת מתחושת רעב ומופסקת מתחושת שובע. לעומתה, אכילה בלתי מודעת, או "אכילה רגשית" היא אכילה שנובעת ממקורות רגשיים: מתח, כאב, חרדה, לחץ, בלבול, התרגשות... פעמים רבות, איננו יודעים כיצד להתמודד עם הרגשות המציפים אותנו, ובוחרים באוכל כפתרון מפצה.

חשיבותה של אכילה מודעת

רוב המקרים של עודף משקל מקורם באכילה רגשית. כשאנו אוכלים שלא מתוך רעב, אלא מתוך מכאוב רגשי, ניצור עודף משקל אשר פירותיו יהיו מכאוב רגשי גדול יותר: תסכול עצמי. הדבר יגרום לרבים מאיתנו לשוב למנחם הפטה מורגנה: אוכל...

הביצה שילדה את התרנגולת

צללים ייעלמו, רק אם נאיר עליהם. אותו דבר כאן: על מנת שנוכל להאיר את הצללים האפלים והחשוכים שבנו, עלינו להאיר עליהם: להדליק נר. נר ועוד נר ועוד נר בהכרת העצמי, עד שיפציע השחר.

בעלי עודף/חוסר משקל מנסים לפתור את הבעיה על ידי התמקדות באוכל: הם בוחנים מה הם אוכלים, מתי, ובאילו כמויות. שאלות קריטיות וחשובות! אולם הם מוותרים על השאלה הנחוצה (והקשה) ביותר עבורם: למה אני אוכל?

אם היינו מודעים למכאובים הרגשיים, ולאי רציונליות שבבחירת האוכל כפתרון- לא היינו מגיעים לאן שהגענו... כדברי איינשטיין: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן."

מכאן, שעל מנת לפרוץ את מעגל הרשע הנ"ל ולשנות את אורחות חיינו, עלינו לשנות את התודעה שלנו.

כיצד ניתן לפתח אכילה מודעת?

ע"מ להאיר את הצללים הנ"ל, עלינו להתוודע אליהם: לשהות בהם, לחוש אותם. הדבר מצריך שהייה מלאה של הגוף והרוח בהווה. הגוף? הוא תמיד פה. אולם 'הרוח'? נראה שמחשבותינו בד"כ נושבות הרחק מעבר לכאן ועכשיו, בעולמות אחרים.ע"מ להשיב את המחשבות אל הגוף ולפתח גישה אל העצמי, פותחהשיטת ההתמקדות(focusing). ע"פ שיטה זו, עלינו לעשות עם עצמנו מדיטציה: בהרפיה שקטה ותוך דיאלוג עדין, נקשיב לגוף. לאחר שהייה כל זמן מה בתוך הגוף נשאל אותו: מה אתה מרגיש? ננסה לתאר את התחושה במדויק. לדוגמא: מתח בחזה העליון, כבדות בנשימה, לחץ בחגורת כתפיים. נקוש: מדוע? ונמתין לתשובה. לדוגמא: כי אני פוחד. ממה? להיכשל. וראה, הפלא ופלא- המתח בחזה נחלש, הנשימה קלה יותר והכתפיים רפויות יותר...

אין כמו הגוף לספר לנו על עצמנו. שיטת ההתמקדות מאפשרת חשיפה של התת-מודע. כמו בועות שצפות אל פני המים וגזות. כשנקשיב לפתולוגיות, הן יפסיקו לצעוק. נפסיק להשקיע אותן מטה, לנפח אותן עד שיתפוצצו מבפנים מעלה לאלפי בועות קטנות- התנהגויות שלא הולמות את האני האמיתי שלי בחיי היומיום

ההווה מעניק לך מתנות. קבל אותן!

גנדי: העבר הוא היסטוריה, העתיד הוא תעלומה, ההווה הוא מתנה (present)

בעוד שיטת ההתמקדות מתרכזת בתחושות הגוף הפיזיות ומתוכן הבנה פנימית יותר, שיטת הmindfulness(אוheartfulness)- הניתנת לתרגום כתשומת לב,קשב,היא הפעלת מדיטציה לגבי הסובב אותנו בזמן אמת. מיומנות פשוטה, אולם לא קלה בכלל. מי שמעונין לחזק את "שריר התודעה"- האחראי על המחשבות ותשומת הלב יתרגל את "לב הורד": ריכוז התודעה בורד ע"י חושי הגוף: בצבעו האדום והחם, בריחו העמוק, במרקמו הקטיפתי, ביופיו... ההמלצה היא כל יום, להתחיל ב5 דק' ולהתקדם, עם התחזקות ה'שריר'.

בחזרה לאוכל... לב התות, לב השקד, לב הקיווי

תות, אפשר לטעום כלאחר יד; לטרוף כך בברבריות ובעמימות נפש חבילה שלמה.

לעומת זאת, מי שיתבונן בתות באמת, יצפה בנזר הבריאה. הסימטריה, הצבעים...

אחת הדרכים להכרה בנס שלפנינו היא לברך את ברכת המזון. זהו ביטוי של הודיה והערכה. באופן מודע אנו מכירים בעמל הרב ובאהבה שהושקעו במלאכת המאסטר-פיס שלפנינו: זריעה, השקיה, טיפוח, גינון, עדירה, דישון, גשמים, שמש, פוטוסינתזה...קטיף, אריזה, משלוח... עד שהגיע אל אצבעותינו. לא נס? ברגע שנעריך יותר, נקבל יותר. נתבונן, נריח, נטעם, נשמע את טעם הנגיסה... כך נחוש יותר! בכך שנקדיש את כל כולנו אל המתנה הקדושה שזכינו לה, נקבל באופן מלא את כל הפוטנציאל שבה. מדובר בהודיה עמוקה על הקיום






















כל המאמרים על:



אולי יעניין אותך גם


חומר למחשבה

  • "בריאות היא מצב של חופש ממגבלות גופניות ומהסחות דעת מנטליות. כשזה קורה השערים אל הנשמה נפתחים"

    ב.ק.ס איינגר