סוניה מילמן מתמחה בטיפולי סו ג'וק

האמירה "לזרוק את האגו" משולה בעצם להמלצה אחרת: "לחיות בנדיבות" לתת ללא תנאי ולאהוב ללא תנאי. בעיני, זהו המפתח להזדקנות בבריאות טובה. נכון אמנם שיש מסביב המלצות על תזונה / תוספי תזונה / התעמלות / אנטיאוקסידנטים וכיו"ב- אבל בהקשר של יצירת בריאות אופטימלית כל אלו משניים לעומת הטיפ החשוב ביותר: ללמד את עצמך למתן את האגו ולחיות בנתינה.

למה אתה קושרת נדיבות עם בריאות אופטימלית והזדקנות בשיבה טובה?

ממספר סיבות: נתינה מייצרת בעצם זרימה במסלול דו סטרי שפותחת גם אותך גם לקבל שפע ובריאות. לאמירה המטפיזית הזו יש סימוכין אפילו בפיזיולוגיה שלנו ברמה הגופנית: כשאמא מניקה את העולל שלה גם כשאין לה חלב – הרי שהפוך על הפוך היא מייצרת יותר ויותר חלב. אותו עיקרון עובד לחילופין גם במוות – במוות למעשה כלי הדם נסתמים ומתפוצצים כי אין שם זרימה. גם אדם "קמצן" שרק לוקח לעצמו ורק עושה לביתו באופן פרטי – מבלי לתת בנדיבות החוצה – ייכנס בסופו של יום לתוך בועה סגורה שתתפוצץ.

נתינה היא מלה נרדפת לבריאות

למה בעצם אנחנו לא מיישמים את זה?

מטבענו נולדנו עם לב פתוח וחופשי שרוצה לתת ולשחרר בנדיבות אבל יש בדרך חסמים שהגיעו מתרבות חינוך או אינדוקרינציה שחיבלו באינסטינקט הטבעי הזה. היום אנשים פוחדים לתת ו'לצאת פראיירים' – כשהבעיה למעשה מתחילה באגו ובתפיסה מעוותת שאנו יצורים נפרדים מהסביבה שחיצונית לנו. ולכן ההמלצה הראשונית שלי להדשגת בריאות אופטימלית היתה לזרוק את האגו ולהתבונן על החיים מהמקום החופשי הזה. זה כשלעצמו כבר יביא בכנפיו נפש שקטה שחיה בשלום עם עצמה. וכשמגיעים לפוזיציה הזו? – הגוף כבר "עף" ומגיע מעצמו לגבהים של בריאות אופטימלית. גם בזקנה!