גאיה פינקל, תזונאית קלינית

אהבה עצמית היא הבסיס המרכזי לבריאות טובה גם בזקנה, פשוט כיון שעל המצע של היעדר אהבה עצמית- מתפתחות מחלות, מחושים ומדווים שונים. אין הכוונה לאגואיזם או אגוצנטריות אלא לאהבה עצמית שביסודה מונחת קבלה עצמית שלמה כפי שאתה.

מחלות נגרמות ממתח נפשי שנוצר מהלקאה עצמית תמידית

למה הכוונה?

כשאדם מקבל את עצמו כמו שהוא הוא סולח גם לחולשותיו, לא מלקה את עצמו בקולות פנימיים נוזפים, ולא מייצר בפנים מתח נפשי מיותר. הרבה מן הסטרס הנפשי הכרוני והורמוני המתח שנלווים אליו כמו קורטיזון (הורמונים שלאורך זמן מזיקים למערכות הגוף, למערכת החיסון, לזיכרון, למערכת העצבית למערכת העיכול, לנפש ועוד) נובעים מן הקול המנקר הפנימי ש"אני לא מספיק טוב!" כאשר אדם מקבל את עצמו באופן טוטאלי ולא שופט את עצמו למשל בהתאם לציפיות הסביבה – סיכוי טוב שהוא ירגיש נינוח מבפנים ועם זה גם תגיע בריאות טובה עם חוסן גופני ונפשי.

האם אתה הולך לחדר כושר כדי לרזות או בגלל הכיף?

הדברים למעשה פשוטים: כשאדם אוהב את עצמו- יהיה לו גם אכפת מגופו : הוא ידאג למנוע ממנו חומרים מזיקים, ידאג להזין אותו בתזונה בריאה, ידאג לתת לו את הפעילות הגופנית שנחוצה לו ובעיקר הוא יפעל מתוך אהבה ולא מתוך פחד. למשל כשהוא ילך לחדר כושר – זה לא יהיה מתוך מקום מאולץ של "אני צריך, אני חייב, אני מוכרח" להרזות) אלא ממקום של אהבה לגוף ומתוך חוויה של הנאה. אגב גם אובססיה מוגזמת לבריאות שנובעת מתחושה פנימית של "אני מוכרח" אינה בריאה בעיני. שוחרי ביראות אמיתיים לא מנוהלים מתוך פחד אלא מתוך אהבה לגופם.

איך מגיעים למצב התודעתי הזה של אהבה עצמית המובילה לבריאות שלמה?

זו עבודת חיים שלמה אבל בעיקרון זה מתחיל מהרבה מודעות של : איפה אני אוהב את מה שאני עושה? ומתי אני מנוהל מתוך פחד וחרדה של "לא לעמוד בציפיות". לדעתי מספיק רק להתבונן על המקומות הללו כדי ששינוי יתרחש. יש הרבה מאד אנשים שבכלל לא רואים את ההבדל הזה ולא מודעים אליו. רק כאשר אתה רואה את ההבחנה בין עשייה מאהבה לעומת עשייה מתוך חרדה – או אז אתה יכול גם לבחור. שם המשחק אם כן הוא : הוא חידוד המודעות.