סיגלית פז, תזונאית קלינית

אכילה רק בזמן שרעבים היא מנגנון בסיסי של הגוף, המנגנון שמשדר לנו מבפנים מה באמת הגוף צריך וכמה. הרבה פעמים בעולם המערבי המודרני המנגנון הזה משתבש: אנשים אוכלים מן הסיבות הלא נכונות למשל כשהם עצבנים, מתוחים או שמחים ולא כאשר הם רעבים. גם מנגנון השובע משתבש והם ממשיכים לאכול עד שהבטן מתפקעת- כאשר הגוף לא צריך את המזון העודף הזה והוא דווקא זקוק לקיבה שתישאר "קצת ריקה". ('ימעיט אכילתו' כפי שאומר הרמבם).

מנגנון אכילה משובש מובילה להפרעות עיכול

כאשר אדם אוכל ביתר או אוכל כאשר הוא לא רעב - או אז מתחילות שורה של הפרעות עיכול כמו ריפלוקס, צרבת, גזים, נפיחויות, כאבי בטן, ומחושים שונים במערכת העיכול. הספיגה הופכת בעייתית ומכאן עלולה להתחיל שורה של מחלות והפרעות גופניות שכן אפילו בעיות הקשורות בנפש מתחילות מספיגה לךקויה של חומרי מזון במעי.

להפסיק לאכול כשבעים ולאכול רק בשעת רעב: איך מיישמים את זה הלכה למעשה?

הקשיבות הזו למה שהגוף משדר מבפנים היא תובנה פשוטה בסיסית אבל לא תמיד היא קלה ליישום בעיקר בעולם המערבי שבו אנו מותנים לאכול בהיסח הדעת למשל מול מחשב או טלויזיה. איך משנים את ההרגל? אני ממליצה על שני טיפים בסיסיים:

אכילה מודעת

להקצות פרק זמן נפרד לארוחה ולאכול אותה מתוך הקשבה (מיינדפולנס) ותוך הפעלת החושים: להקשיב לקולות המזון, לטעמים השונים, למרקם המזון, למגע שלו עם חלל הפה, להביט על מראה מזון, להריח אותו וללמוד להתענג על כל ביס וביס קטן. עצם התרגול הזה בקשיבות לאכילה (אכילה מודעת)- מאמן את התודעה להקשיב לגוף פנימה ולאיתותים שהוא משדר לנו על רעב ושובע.

לנהל בתחילת הדרך רישום תחושות

כדי להתרגל לאורח האכילה הזו אני גם ממליצה לנהל יומן רישום של התחושות לפני האכילה ואחרי האכילה. אני בכלל לא חסידה של ספירת נקודות וספירת קלוריות אבל ניהול יומן תחושות לפני הארוחות ואחריהן הוא משהו אחר: הוא מאמן אותך לשאול את עצמך האם אתה באמת רעב לפני שאתה אוכל (מה שעשוי למתן מאד אכילה רגשית ולו מתוך המודעות הזו) - וכן לתרגל אותך להקשיב לחוויות המזון לאחר הארוחה (האם אני עדיין רעב, האם אני מרגיש קלילות אחרי ארוחה עתירת פחמימות או עייפות). בקיצור, שם המשחק הוא מודעות לסימנים שהגוף משדר אלינו מבפנים וציות לאיתותים הבסיסיים הללו - כמפתח מרכזי להשגת בריאות טובה.