אוסף של סיפורי החלמה מכל העולם של אנשים מעוררי השראה שריפאו את עצמם ממחלות כרוניות הנחשבות בלתי ניתנות לריפוי- תמצאו כאן
מחלת וילסון היא מחלה תורשתית נדירה הקשורה למטבוליזם של המינרל נחושת. אצל אנשים שסובלים ממנה יש מוטציה בגן הרצסיבי atp7B שמשפיע על חלבון האחראי להפרשת הנחושת מן הגוף נחושת. התוצאה היא הצטברות מוגזמת של נחושת בגוף מבלי יכולת לסלק את העודפים דרך מערכות ההפרשה. המינרל נחושת נחוץ לתפקודי הגוף המינונים קטנים ואולם במינונים גבוהים הוא רעיל וקטלני.
למעשה המוטציה בגן הנזכר לעיל לא מאפשרת לכבד להעביר את הנחושת אל המרה כדי להפריש אותה החוצה ולכן הנחושת מצטברת בכבד ועושה שם שמות. הנחושת הורסת את תאי הכבד, הופכת אותו בהדרגה לרקמה צלקתית ואז חלים שיבושים בתפקודי הכבד. מן הכבד הנחושת עוברת גם לרקמות אחרות כמו מח, כליות ועיניים- שוקעת באיברים הללו ויוצרת נזקים.
מחלת וילסון נדירה יחסית ותוקפת אדם אחיד על כל 30000 אנשים. אין הבדל מגדרי והגילאים שבה המחלה מתפרצת נעים בין גיל 5 ל35. האחבחון שלה נעשה ע"י בדיקת העיניים, בדיקת שתן או ביופםסיה של הכבד כדי לנסות ולמצוא ברקמות אלו עודפי נחושת. טיפול תרופתי ותזונה דלת נחושת (ראה מאמר על מולבידנום) הם הטיפולים העיקריים היום אבל לעיתים נוצר כבד נזק בלתי הפיך לכבד והחולה זקוק להשתלת כבד. ללא טיפול, מחלת ווילסון תגרום לאי ספיקת כבד ולמוות.
תסמיני מחלת וילסון כוללים בין השאר יציבה כפופה, בעיות בשיווי המשקל, אטקסיה, וקשיים מוטוריים (למשל לכתוב). חולים כאלו לאחר שאובחנו יכולים להינות מטיפול פיזיותרפי שילמד אותם מחדש
יציבה נכונה, הילוך נכון ולמידה מחדש של התנועה בין השאר באמצעות מתיחות והארכת שרירים. אם החולה לוקה כבר בצהבת או באוסטאופורוזיס אין לטפל בו בפיזיותרפיה אבל ניתן עדיין לעבוד איתו על הארכת שרירים באמצעות חימום השרירים ואולטרסאונד.
אנשים שחולים בפרקינסון היו מתחלפים בשמחה עם חולי וילסון כיון שאלו האחרונים יכולים לשלוט יותר במחלתם בשעה שפרקינסון היא מחלה ניוונית מתמשכת. כיון שהסימנים בין פרקינסון למחלת וילסון דומים מאד (חולי וילסון לוקים בפרקינסוניאניזם קרי סימני פרקינסון) – לעיתים קרובות חולי פרקינסון עוברים איבחון הבחון את הצטברות הנחושת ברקמותיהם לשלילת מחלת וילסון. בשונה מפרקינסון, וילסון היא מחלה שאפשר לחיות איתה חיים נורמליים ופרודוקטיביים כאשר היא תחת שליטה ובעיקר כאשר היא מאובחנת מספיק בזמן