תרופות סבתא

איך לרזות בכח המחשבה?

יש אנשים שאוכל עבורם הוא הרבה יותר ממזון גרידא. הם נאחזים בו גם רגשית ולכן עבורם הרעיון של דיאטת הרזיה- הוא בבחינת עונש. האסוציאציה הראשונה שנקשרת עם ההחלטה לשנות אורח חיים ולפצוח בדיאטה נקשרת אצלם אוטומטית עם מאמץ, קיפוח, וסבל שנובע מוויתור על מזונות והרגלי אכילה מסוימים.

אולי מן הסיבה הזו דיאטות הרזיה שמושתתות על כלים טכניים חיצוניים כמו ספירת קלוריות ושקילות אובססיביות לא מחזיקות מים. יתר על כן גם אם משיגים בהן תוצאות של ירידה במשקל- הרי שההרזיה אינה ברת קיימא.

לרזות מהמחשבה: חשיבה מרזה

מי שמציעה אלטרנטיבה שעובדת היא טליה לביא, דיאטנית קלינית ומאמנת תזונה שפיתחה מתודה סדורה של הרזיה בכח המחשבה, הווה אומר דרך עבודה פנימית יותר שתוצאות הלוואי הרצויות שלה הן בין השאר ירידה במשקל. בראיון שהעניקה לנו לביא היא שוטחת חלק ממשנתה המעניינת על תזונה, הרזיה, שינוי אורח חיים ועל הרבדים העמוקים יותר שעומדים מאחורי כל אלו.

מה הקשר בין אופי שיפוטי ובין אכילה רגשית?

לביא: מתוך התבוננות בשטח, הבחנתי שאנשים עם אופי שיפוטי ועם ביקורת עצמית חריפה חווים תסכול גדול שמוביל אותם לעיתים לאכילה רגשית. בניסוח מדויק יותר, אנשים שיש להם מערכת יחסים מורכבת עם מזון נוטים לחוש חוסר שביעות כרוני מעצמם, להלקות את עצמם על שגיאות, לגעור בעצמם... וכאן למעשה מתחיל מעגל רשע וכדור שלג – של אכילה רגשית, הלקאה עצמית על אכילת היתר, וחוזר חלילה.

מיומנות ההקשבה נפגעת כתוצאה מביקורת עצמית שלא פוסקת

למעשה, הדבר שנפגע במעגל הקסמים הזה היא יכולת ההקשבה לצרכים הפנימיים הכמוסים שלך כאדם. האנשים הללו עסוקים בלכעוס על עצמם ולא נותרת להם פניות נפשית להקשבה פנימה אל עצמם – גם ברובד הפיזי (מתי אני רעב או שבע) וגם ברבדים אחרים של החיים (מה אני באמת רוצה לעשות). יש שם איזושהי התעלמות מן הקולות השקטים הפנימיים שמבקשים התייחסות וקשב. שיטת האימון שפיתחתי בהקשר של תזונה ("לרזות מהמחשבה") מנסה לייצר סדק דק של הקשבה והתבוננות בתוך המעגל הזה- ומתוך סדק זה לחולל את השינוי.

מהי הפרדיגמה שמפעילה אותך?

כולנו הרי יודעים מה צריך לעשות כדי לחולל את השינוי בתזונה וכיצד להוריד משקל עודף. כולם חכמים ויודעים את התורה של: להרבות בירקות, להימנע ממטוגנים, לשתות יותר מים, לאכול הרכבים נכונים במינונים סבירים, לא לנשנש כל היום וכיו"ב. כולם יודעים מה כדאי ומה נכון אבל בפועל מה שתוקע אותנו הוא דיסוננס, פערבין ה"ידע" ובין "המסוגלות" ליישם אותו הלכה למעשה.

על מה יושב הפער בין ידע ומסוגלות?

הפער הזה יושב בעיקר על פרדיגמות תוקעות ואמונות מגבילות בכל הנוגע לתפיסתנו העצמית, על מזון ועל אכילה. פרדיגמה היא הרבה יותר ממחשבה והרבה יותר מאמונה. פרדיגמות הן מחשבות קשיחות יותר שעברו תהליך של התאבנות במח.

לסיים את כל הצלחת, לסיים את החבילה, לאכול בלילה, שוקולד במבחנים...

תוכלי לתת לדוגמא לפרדיגמה כזו בהקשר של תזונה?

לביא: אם למשל מישהי אומרת לעצמה "אם אני פותחת חבילת שוקולד ברור שאחסל את כולה" – זוהי פרדיגמה. או אם למשל מישהו חושב " אם לא אוכל את.... אזי ארגיש רע" – זוהי פרדיגמה. אלו הן רק דוגמאות קטנות למח שעבר חיווט עם סט של מחשבות וחוקים ואינו גמיש מספיק כדי לחשוב אחרת – אבל בעצם הפרדגימות הללו מהוות את "מערכת ההפעלה שלנו". כל ההתנהלות שלנו בחיים (ולא רק בהקשר של אוכל תזונה ודיאטה ) הן מניפסטציות של אותן פרדיגמות. לפיכך על פי תפיסתי – צריך להתחיל לעשות את העבודה משם אם כי יש לדעת שמדובר בתהליך עמוק, לא טכני ולא קוסמטי.

לרזות מתחילים מהראש:מה בין שליטה לבחירה, בין כח לעוצמה

כיוון שהכל בעצם מתחיל מן 'הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו', הרי שגם בהקשר של שינוי תזונתי או שינוי הרגלים בכלל, השלב הראשון הוא להבחין בפרדיגמה שמנהלת אותך ולזהות אותה והשלב הבא יהיה לעשות לה 'טוויסט'. אתה יכול להיות מונע ממקום של כח+שליטה ואז הדיאטה אכן נתפסת במח כמאמץ על, ייסורים, משהו אתה סובל ממנו בחריקת שיניים כדי לשלוט בחייך. מנגד, אפשר להטמיר כח- בעוצמה, ושליטה- בבחירה ואז הסיפור שאתה מספר לעצמך לגמרי אחר: 'אני עושה את השינוי התזונתי ממקום מועצם ומקום של אני זה שבוחר'. והתוצאה?ההתנזרות ממזונות מזיקים או מכמויות מוגזמות במזון לצורך העניין- כבר לא נתפסת כקיפוח נוראי- אלא ממקום הרבה יותר קל, נכון ושמח. השינוי החיצוני בעשייה כבר יהיה תולדה נטולת מאמץ כמעט, כתוצאה מןהשינוי העמוק יותר שעליו עבדו ברמת המחשבה.

ליצירת קשר עם טליה לביא, הכנסו לאתר:www.talyalavi.co.il , או חייגו לטלפון: 052-8302307






















כל המאמרים על:



אולי יעניין אותך גם


חומר למחשבה

  • לפני גיל 30 הצעירים מחפשים את המחלה. אחרי גיל 30 המחלה מחפשת אותם

    פתגם עממי סיני