מכירים אדם שמכור לעבודה? - הוא כנראה סובל מחרדה!

הם מזנקים מן המיטה בבוקר, מתרגשים לקראת העבודה שמצפה להם. בלילה הם חולמים עליה, בשבתות, בחופשות ובעיתות מחלה הם מסרבים להתנתק ממנה וממשיכים לעבוד, וכשבן משפחה מנסה לצוד את תשומת לבם - מוחם משייט במחוזות אחרים. ההתמכרותלעבודה הופכת למעין "מאהב", יריב קשה לשאר תחומי החיים, גורם שעלול להחטיא אתכם בחוסר איזון גם אם אתם מנפנפים בכך שההתמכרות הזו לעבודה מחדירה בכם חיוניות, אדרנלין ואושר.

וורקהוליזם: אהבה או פחד?

אנשיםשלא מוכנים להפריד בין עבודה לאהבה נהנים יותר ממה שהם עושים. וורקוהוליק, העשייה בוערת בעצמותיו, הוא חשיכלפיה להט, סוג של שליחות פנימית, והיה עושים אותה גם לו היה זה יומו האחרון על פני האדמה! מחקרים מראים שבעתות חופשה, למשל, הוורקהוליק לא חווה את אותה רמת אושר כמו עובדים רגילים שבחרו להפריד את שעות העבודה מן השעות שמוקדשות לעשיית הדברים האהובים עליהם. מצד אחר, הוורקוהוליק משול למי שהימרו על מניה אחת ומתוך האהבה הטוטאלית הזו לעבודתם ולמימוש העצמי שלהם, עלול להזניח תחומי חיים אחרים כמו חברים, משפחה, רמת הכנסה, תחביבים וכדומה.

התמכרות לעבודה:גבולות מטושטשים בין העבודה לבית

אצל הרבה מכורים לעבודה אין יום שדומה למשנהו. אין רגע דל. הכל דינאמי וזז אבל המחיר הוא לרוב משפחה. כשהעבודה היא אהבה, הגבולות בינה ובין החיים האישיים מאוד מטושטשים. גם בלילות, גם בסופי שבוע וגם בחופשות אין התנתקות מוחלטת. גם כשהם כבר פיזית עם המשפחה - הראש שלהם ב'מקום אחר'. העבודה מייצרת קנאה ותחרות על זמני אצל הילדים ואצל המכורים לעבודה מתעוררים רגשי אשמה". מי שמשלם את המחיר הם בן-זוג והילדים יש אצלם אפילוקנאה אל המאהב הזה שנקרא "עבודה".

דעה אחרת: וורקהוליזם כסימפטום של חוסר מנוחה, חוסר שקט פנימי וחרדה

צ'וגיאם טרונגפה רינפושה, נזיר טיבטי מפורסם במערב התעסק הרבה עם נושאים של רגשות נגטיביים כמו אובססיה התמכרות וחרדה. הואמצביע על קשר הדוק בין התמכרות ובין חרדה כסיבה ומסובב. לפיו, התמכרות (לא משנה למה: לסקס, לפחמימות, לאלכוהול או לעבודה) – היא פונקציה של חרדה, אותו פחד שצרוב אצלנו בהוויה הקיומית האנושית. בכל פעם שאדם מרגיש בתוכו את חוסר השקט הפנימי הזה, את החרדות הוא בורח מהן אל המפלט שהוא מוצא במושא התמכרותו.הוא חושב שהוא מגיע אל המקומות שמחזקים אותו – אבל בעצם הוא מחליש את עצמו בטווח הארוך.

להרגיש את הגירוי (הפחד), ולא לגרד את הפצע

אנשים עם נטיה התמכרותית עשויים למסך את החרדה הפנימית שלהם ע"י חריצות יתר, עבודה בלתי פוסקת ווורקהוליזם. הסיפור שהם מספרים לעצמם עשוי להיות שהם עושים את זה מאהבה לדבר (ואין ספק שהמקרים של שוב-לונדון ויעל קטןמשקפים באמת אהבה אותנטית לעיסוק. עם זאת לעיתיםהפתרון הפנימי האמיתי לוורקהוליזם מונח במקום אחר: להתוודע אל החרדה, להתידד איתה ואז ממילא הצורך במפלט ממנה (התמכרות) יתפוגג.