האם אתם נוטים לעשות מספר דברים בו זמנית? מתקשים לקבל החלטות, מדברים מהר, הולכים מהר, עובדים במולטיטסקינג? ייתכן ש'פחד מהחמצה' מנהל את חייכם. למה הרבה אנשים חרדתיים חוששים להחמיץ או לפספס הזדמנויות.
אנשים שמאופיינים בחרדת ההחמצהמאופיינים בנסיוןלהספיק כמה שיותר, לדחוס כמה שיותר לתוך זמנם, להיות מעודכנים וזמינים ללא הפסק. הם גם מתקשים לסרב להצעות, שואפים לגיוון, עניין והתחדשות תוך קושילהתחייב, נוטים להתפזר ולהרחיב את חייהם ופעילותם לכיוונים חדשים שסוטים מן הקו המרכזי. המאפיין הכי בולט הוא קושי להכריע בתהליכי קבלת החלטות.
לפחד מהחמצה יש השלכות כבדות על החיים של האדם המודרני בשל שפע האפשרויות הכלים והזדמנויות שמונחות היום לפתחו. ברגע שהוא בוחר בדרך אחת המשמעות היא שהוא מוותר/נפרד/מפסיד/מחמיץ על עשרות דרכים אחרות. אנשים שמנוהלים על-ידי הדחף הזה של הימנעות כפייתית מהחמצות מאופיינים באי יציבות תעסוקתית, קשיים בהתמדה, חילופים תכופים בקריירה וקושי לנהל מו"מ אחרי הכל איך אתה יכול לעמוד במיטבך מול הפרטנרלמו"מ,כשברקע מתנופפתמעל ראשךאימת ההחמצה?
מנהל בכיר שפגשתי סיפר לי פעם כי הואמכיר מקרוב את המצב המוטרף שבו מצויהאדם המודרני להחמיץ הזדמנויות.
"לא מכבר מצאתי את עצמי נדרשלקבל החלטה בתוך פרק זמן קצר של חודש האם לרכוש את חברת מדיה-מרקט הפעילה בתחום התוכן הסלולרי. בתהליך קבלת ההחלטה אכן הופיעו קולות של פחד לפספס את העסקה שנתפסה בעיני אז כהזדמנות חד-פעמית. היתה להחלטה גם משמעות בהקשר שלהמתחרים. הייתי מוטרד מכך שהחמצת העסקה פירושה שאני משחק לידיהם של המתחרים. על אף כל זאת לא הייתי משוכנע ב 100%שהיה זה אז הזמן המתאים לביצוע העסקה ולא הייתי בטוח כי הרכישה תמנף אותנו בהיקפים הרצויים. אותה תקופה של ההתלבטותהתאפיינה אצלי בחוסר שקט פנימי ובחוסר מנוחה.זיהיתי את הקולות האמוציונליים של חרדת ההחמצה בתוכי וידעתי כי אני עלול לקבל החלטה לא רציונלית שלא תשרת את הארגון.
האם זה קרה בעבר?
בהחלט. כאשר גייסתי מועמדים חדשים נתקלתי במועמד עם ידע טכנולוגי יוצא דופן ולא רציתי לוותר עליו למרות שידעתי שכישוריו הניהוליים היו בינוניים. הקושי לוותר על אותה סגולה תרומית של של המועמד ההוא התגלתה בדיעבד כשגיאה. למעשה לא משנה כמה מודעות וכמה פילטרים מנהלים ישימו בתהליך קבלת ההחלטות – תמיד נמשיך לקבל גם החלטות לא רציונליות. שנאת ההפסד או שנאת ההחמצה מוכרת גםמעולם ההשקעות. אדם חרדתי במיוחד חושש מאד מקבלת החלטה שגויה בתחום הפיננסי. המקום הרגשי הזה של ספק ופחד מאד לא פשוט עבור אדם חרדתי .
ד"ר אוה גלבוע, מרצה בחוג לפסיכולוגיה באוני' בר אילן מבינה אתאימת ההחמצה ומייחסת אותה להקשר הסביבתיולמרחב התרבותישבו אדם המודרני פועל "כדאי לזכור", מסבירה גלבוע. "סיטואציה של חשש לאבד הזדמנויות טבועה בעיקר אצל עובדים בתפקידים ניהוליים שם בו הדחף להימנע מהחמצות הפסדים ונזקים. יחד עם זאת כאשר מנהל חש משותק בתהליך קבלת החלטות עקב שנאת ההפסד כדאי שיבחן את הפרדיגמות שתוקעות אותו. על פי רוב הנחת היסוד שרצה לו בראש (ומהווה נקודה עיוורת עבורו) תהיה- 'אם לא אקבל החלטה מושלמת – חיי יהרסו.'
המקור יכול להיות מבנה אישיות חרדתי אבל גם גורמים נרכשים כמו אידאולוגיה, חינוך, נסיבות חיים וסביבה רבותיתשמכתיבה ציווים נוקשים יכולים לתרום להתפתחות של דפוסי התנהגות הניזונים מחרדת ההחמצה. בדרך כלל אנשים כאלו מאופיינים גם בחוסר סובלנות לאי-וודאותולעמימות וכן בסוג מסוים של פרפקציוניזם.
ראשית עצם הזיהוי של הפחד מהחמצה והמודעותאליו- יש בו כדי להועיל. מנהל שיודע לשיים ולתייג את האמוציות שלו – הופך להיות פחות אסיר שלהן.ברגע שקראת לדבר בשם – הוא נעשה פחות מפחיד כי אתה תוחם אותו וממילאהוא גם הופך קל יותר לניהול. בנוסף נמליץ עלשני כלים נוספים.
הראשון הוא שיטת acceptance- commitmentשמבקשת ללמד את אדם מיומנויות של קבלת חלק מן האירועים כפי שהם ולא לנסות לשנותם. להשלים את עם העובדה שתהיה לו תקופת התלבטות קשה, את העובדה שהוא עלול לשגות ולהחמיץ הזדמנות – ומנגד להתחייב לקבל החלטה בזמן סביר.
הגישה השניההינה מסגור מחדש( reframing) הווה אומר להעתיק מצבים דומים מתחומים אחרים בחיים ולנסות להחיל אותם על הקושי הניהולי הספציפי כדי להתמודד איתו. למשל- אדם חרדתי אמר לעצמו : 'גם בתחומים אחרים בחיי [זוגיות, פנאי, חברים] קיבלתי החלטות 'לא מושלמות' והנה החיים שם זורמים היטב'. אימוץ של דפוס חשיבה כזה עשוי להפוך אותו נינוח יותרגם לגבי החלטות ניהוליות שגויות בפוטנציה.
הכי גרוע בעיני זה לעשות סוג של דיסונאנס קוגניטיבי ולפטור את עצמך במשפטי ניחומיםכמו 'הכל לטובה'. זהו לעיתים קרובות מוטיב תבוסתני. בעולם העסקייש החמצות אמיתיות וזה בסדר שמנהל הארגון יחוש תסכול מהחמצה כזו. יחד עם זאת בשלב קבלת ההחלטות או בתהליכי מו"מ אתה צריך לזכור ולשנן לעצמך שכל סוגיית ההחמצה שייכת לעולם האמוציות ואסור שהן תנהלנה אותך. אגב אחת הטעויות הקלאסיות של אנשי עסקים בהקשר הזה היא מה שנקרא בזרגון ההשקעות 'הסלמת המחויבות', מצב שבו אתה לא רוצה לאבד את ההשקעהשכבר עשית גם אם כל המהלך התברר כשגוי. היה לי למשל עובד שהשקעתי המון בהכשרתו ועם הזמן הגיוס שלו התברר כשגוי. הפיתוי להשאיר אותו מאד גדול לנוכח שנאת ההפסד או שנאת ההחמצה של מה שכבר הושקע. זוהי מלכודת מסוכנת שמאד נכונה גם לתהליכי מו"מ. אתה משקיע לפעמים חודשים במו"מ על עסקה כלשהי – שבמהלך הזמן מתגלה כפחות ופחות אטרקטיבית. מנהל שבאישיותו מאד חרד מהחמצה עלול לומר לעצמו משהו כמו – 'הלכנו את כל הדרך עד כאן אז לפחות שנצא עם משהו ביד'- שוב שיקול לא רציונלי, לא ענייני שנובע גם הוא משנאת ההפסד ועלול להוליד נזקים בסופו של יום".
האם יש דרך אופרטיבית לניטרול האמוציות כשאדם מתייסר בדילמות חשובות וחושש לשגות /להפסיד/ לפספס? לאדם שמתייסר משנאת ההחמצה בשעה שלהכרעות חשובות – ההמלצה היאלעצור ולהתבונן על הדברים ממעוף הציפור ולא מן החור הצר של עסקה נקודתית – קריטית בעיניו ככל שתהיה. ממש כמו בהשקעות – גם בניהולהתבוננות על ה'תשואה הכוללת' [או על הישגיו בחיים גם לנוכח החלטות שגויות, הפסדיםוהחמצות] – עשויה לשכך את האמוציות החזקות שלך חרדה שכרוכות בקבלת החלטה נקודתית כלשהי ולפוגג את ההשלכות הבלתי רצויות של הפחד מהחמצתה.