אוסף של סיפורי החלמה מכל העולם של אנשים מעוררי השראה שריפאו את עצמם ממחלות כרוניות הנחשבות בלתי ניתנות לריפוי- תמצאו כאן
כשהיינו ילדים והבטן התרוקנה לנו, כשהיינו תינוקות והפכנו רעבים- הרגשנו במקביל ירידה במצב הרוח ואז כשקיבלנו מזון או ינקנו - הרגשנו שובע אבל גם שמחה, אושר והקלה על המועקה הנפשית שהתלוותה לרעב. כשהתבגרנו היה זה אך הגיוני שנלמד את הקשר בין מתח נפשי ובין אכילה. לגמרי טבעי אם כן כשבני אדם בוגרים אנו פונים אוטומטית למזון כשאנחנו תחת מתח נפשי, מצוקה רגשית , אכזבה, פחד או כל מתח אחר.
רק תרגול של אכילה מודעת מאפשר לנו להתבונן על ההקשרים הללו, על ההתניות והדפוסים של המח וכיצד הוא קושר אותנו למזון בכל פעם שאנו מרגישים מתח נפשי רגשי. רוב האנשים בעיקר אנשים שכל חייהם נמצאים בדיאטות, או במערכת יחסים לא בריאה עם אוכל – לא מודעים לדפוסים האוטומטיים הללו. כאשר הם עוברים לתרגל אכילה מודעת פתאום הם מתחילים להתבונן על התהליך של האכילה ולהתוודע אל המחשבות שכרוכות בו. למשל הם יעמדו כמתבוננים מהצד ויראו כי הפרדיגמה של "חייבים לגמור את כל הצלחת" – היא רק מחשבה – דפוס שהתקבע מן העבר. ברגע שהם תוהים תוך כדי פעולת ההתבוננות על האכילה
הם מתחילים להבין: אלו הן רק מחשבות. לא יותר. הם מתחילים להטיל ספק ב'אמיתות' המחשבה וההכרה הזו שיש לנו את הבחירה לייחס למחשבות שלנו את דרגת ה"אמת" שאנו רוצים לתת לה – היחא חוויה מאד משחררת. היא מעבירה אותנו מן המחשבות אל החוויה הטהורה של עצם פעולת האכילה ברגע הנוכחי. היא מסלקת את האכילה על טייס אוטומטי. למה אנחנו נמצאים "על טייס אוטומטי" כשאנו אוכלים? התשובה לכך קצרה ופשוטה. זה נובע מאישיות שנוטה לחרדה. ברגע שאדם חרדתי מכיר רק מסלול אחד "אני אוכל כשאני לחוץ" הרבה יותר קל לו להרגיש שהוא "שורד". הוא לא מכיר דרך טובה יותר להתמודדות עם המתח הנפשי. הנקודה היא שהגיע הזמן לחיות, לפרוח. לא רק לשרוד
רשמו לפניכם נתון. רק 2% מאלו שעשו דיאטה והרזו שומרים על משקלם הנמוך כאשר בודקים אותם שנתיים אחרי דיאטה. למה? כי הדיאטות למינהן מתמקדות רק באוכל החיצוני – לא בתודעה הפנימית. ולא במודעות של האוכל. רשמו לפניכם נתון שמחזק את הקשר בין אכילה מודעת ומשקל תקין: ארנשים שאוכלים ועושים דברים במקביל שוקלים 18% יותר אנשים שאוכלים באופן מודע, מתמקדים רק באוכל ושמים לב לחוויה הזו באופן נפרד מפעולות אחרות שהם עושים
לרוב תוך כדי האוכל הם עושים אחת מחמש הפעולות הבאות:
נקח לדוגמא את ההתנהגות של אכילה תוך כדי צפיה בטלויזיה: אדם ממלא לעצמו את הצלחת, מתיישב ומדליק טלויזיה. כמות המזון שהוא יכניס לפה תהיה שרירותית וללא קשר אל תחשותיו הפנימיות. למה? כיון שכאשר המח הנצא בתוך הטלויזיה – הוא יאכל מתוך הרגל את כל הצלחת. המזלג "מוצא את הפה" בטייס האוטומטי בלי תשומת לב לכמויות לטעמים או לקצב באכילה. למעשה אנשים שאוכלים מול טלויזיה אוכלים הרבה יותר ממה שהם באמת צריכים, הם אוכלים מהר מדי, הם לא נהנים מטעם המזון באופן מלא ולעיתים קרובות הם לא מגיעים על סיפוקם וממלאים את הצלחת שוב מתוך הרגל.
עוד משהו שחשוב להבין לגבי שינוי הרגלים קלוקלים במיוחד לגבי הרגלים של בליסה, אכילת יתר ואכילה רגשית. שינויים אפשר לעשות רק מתוך הרגע הנוכחי. לא מתוך הרהורים על העבר או מתוך תוכניות על עתיד. רק אם תסיטו את התודעה אל הרגע הנוכחי - רק אז תוכלו להתבונן על הטייס האוטומטי שמפעיל אתכם – רק אז תוכלו לקבל בחירה חופשי: איך לאכול, באיזה קצב, איזה סוג מזון לבחור, כמה אוכל באמת נחוץ לכם בזה הרגע? מתי אתם כבר שבעים? למשעה רק אכילה מודעת תאפשר לכם להעיף את הטייס האוטומטי ("אני חייב לנקות את הצלחת") ששולט בכם.