נוגה ניר, בוגרת קורס יוגה לילדים

בעיני המפתח לבריאות טובה גם בגיל המבוגר עוברת דרך תפיסת עולם של לקבל את החיים כמו שהם ולזרום איתם. אני ממליצה לשנן לעצמנו את המשפט של "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". מה שנגזר מכל זה הוא להימנע ממלחמות בטחנות רוח (גם דון קישוט לא הצליח בזה), להימנע מלהתווכח עם המציאות וללמוד להסתכל על מה שיש מתוך קבלה וזרימה.

מה המשמעות של התובנה הזו בפועל? איך את מציע ליישם את זה?

רבים מאיתנו חושבים מחשבות "קאונטר-פקטואליות" (מחשבות שמתנגדות למציאות כפי שהיא) ונופלים למשל בהרהורים כגון "אילו רק היית נפטר מהקמטים שלי", "הלוואי שהיה לי עוד מיליון שקל בבנק" ומחשבות מן הסוג הזה שבעצם לא מקדמות אותנו לשום מקום אלא אפילו מייצרות מתח נפשי שבעקבותיו מופרשות מולקולות שלא מיטיבות עם בריאות הגוף. למעשה כל מצב של מאבק, מלחמה, או "מריבה עם המציאות כפי שהיא" עלול להסתיים בסופו של יום במחלה או במצוקה גופנית. היכולת לקבל את החיים ולא להיות כל הזמן במרדף אחרי משהו שלא מושג- היא מפתח מרכזי לראייה לא מעוותת של הקיום הטהור ופלאי הבריאה.

למה אנחנו עושים את זה לעצמנו? למה אנשים מתבוננים על ה"אין" יותר מאשר על ה"יש"?

חלק מזה קשור בוודאי לחיווט של המח בחברה המערבית שאף פעם זה לא מספיק והשאויב של הטוב מאד הוא המצוין (פרקפקציוניזם). אם עוצרים לרגע ומתבוננים על היש – רואים שמנגנוני החשיבה והסכימות הללו של תהליכי החשיבה במח מעוותות, ממסכות את המציאות ועלולות בסופו של יום לחבל ברווחה הנפשית והפיזית של האדם. צריך להבין שפריקת מתח כמו למשל אחרי שיעור ספורט או תרגול יוגה – מייצרת חומרים טובים במח שמשפיעים על הבריאות הפיזית. מנגד צבירת מתח נפשי מיותר דרך חשיבה מעוותת שהורגלנו אליה – עלולה לייצר מחלות ומכאובים גם ברמה הפיזית.