אוסף של סיפורי החלמה מכל העולם של אנשים מעוררי השראה שריפאו את עצמם ממחלות כרוניות הנחשבות בלתי ניתנות לריפוי- תמצאו כאן
מה שאנו מכירים כמחלה, סימנים כמו חום, דלקת נפיחות או כאב- הוא כבר בשלב השני של התפתחות החולי. השלב הראשון והמקדים הוא השלב שבו התרחשה טראומה רגשית – אפילו קטנה. אני לא מדבר על טראומות קיצוניות כמו הלם קרב- אלא אפילו על אמירות זוטא, העלבות או התנהגויות לא נאותות שחווינו מהסביבה ובמציאות הנתפסת אצלנו פנימה נחוות כפוגעות
הרופא הגרמני האמר- מי שפיתח את הרפואה החדשה (שלימים התפתחה למטה-מדיסין) כבר גילה באמצעות צילומי סי טי כי כל אירוע רגשי שהאדם עבר והפך למחלה מוטבע ברמת המח ע"י עיגול באיזור מוחי מסוים. על פי ההטבעה הזו הוא יכל לצפות באיזה שלב נמצאת המחלה ובמה בדיוק האדם חולה. המשמעות היא שמרבית המחלות מגיעות ממקור רגשי. כמובן שיש גם מחלות המתפתחות בתנאי סביבה של מזהמים קיצוניים כמו למשל צוללי הקישון – אבל אם אנו בודקים את האדם הפשוט בממצוע ברמת היומיום הרי שמה שיחולל אצלו מחלה בסופו של יום – הוא הרובד הנפשי-רגשי או יותר נכון עד כמה אותו רובד רגשי חסין ועמיד בפני מיקרוטראומות רגשיות שפוקדות את האדם כדבר שבשגרה.
נכון אמנם שנשימה טובה, חמצן, תזונה נאותה ופעילות גופנית מקדמים בריאות אבל הם עושים זאת דרך העלאת הסף שבו הנפש מגיבה לטראומה ויוצרת מחלה גופנית. ככל שהאדם יעשה יותר מפועולות אלו כך מערכת החיסון הרגשית שלו תגדל – אבל ברמת המקור הטהור – הנפש היא היא שמייצרת את המדווים והמחלות. המסקנה המתבקשת מן התובנה הזו היא אחת:
איך עושים זאת חרף מצוקות לחצים ומתחים שהחיים מזמנים עלינו? זוהי כבר תורה שלמה וכנראה שכל אדם צריך לגלות את הדרך בעצמו – אבל מספר כלים שיכולים לסייע הם לחיות מתוך הודיה, להימנע מתחושה של נפרדות מן העולם מן הסביבה ("אני לא תלוי באף אחד ולא קשור עם אף אחד") תפיסה כזו אינה נכונה ומסבה לנו צער ויותר נבון לאמץ תפיסה של שייכות ועזרה הדדית. חשוב להבין גם כי כאשר אתה משדר לעולם שמחה – אתה גם מקבל שמחה, כאשר אתה משדר הודעה- אתה מושך אליך הודיה – וכך הלאה. מה שאתה מקרין ונותן לעולם – זה גם מה שתקבל ממנו.