האם ניתן לטפל בפיברומיאלגיה על ידי הורמונים טבעיים?

הקשר בין פיברומיאלגיה ומחסור בהורמון בלוטת התריס

אנשים שסובלים מפיברומיאלגיה מגיעים לרופא ומתלוננים בעיקר על כאבים, נדודי שינה, חרדה, עצבנות ולעיתים גם על מעי רגיז ואלרגיות למזון. הרופא מאבחן את הבעיה כפיברומיאלגיה אבל צריך להבין שפיברומיאלגיה אינה מחלה. היא סינדרום, כלומר קשת רחבה של תסמינים. במקום לאפשר לרופא לפטם אתכם בתרופות מרשם אנטי דלקתיות- עצרו ושאלו את עצמכם ואותו – מהו הגורם המרכזי שגרם לסימפטומים הללו. מהו שורש הבעיה?

לחולי פיברומיאלגיה יש לרוב מחסור בהורמון בלוטת התריס

אחת ההשערות היא כי שורש הבעיה של חולי פיברומיאלגיה מונח בתת פעילות של בלוטת התריס או מתנגודת של הגוף להורמון בלוטת התריס וכי כל המופעים של הסינדרום המסתורי הזה (פיברומיאלגיה) הם בעצם התבטאות של חוסר הורמון בלוטת התריס. להשערה הזו יש סימוכין כיון שהתסמינים של פיברומיאלגיה ותת פעילות בלוטת התריס מאד דומים וכוללים בין השאר עייפות כרונית, דכאון בדרגות חומרה שונות, שיער דליל, כאבים בגידים, השמנה וחוסר יכולת להרזות מהר, ירידה במסת השריר. לפיכך אחד הדברים הראשונים שכדאי לעשות כאשר אתם מאובחנים כלוקים בפיברומיאלגיה היא לבקש מן הרופא בדיקות לתקינות בלוטת התריס. לא כל הרופאים יודעים בכלל על הקשר הזה בין שני הסינדרומים.

פיברומיאלגיה נובעת ממחסור בהורמון הגדילה

הורמון גדילה הידוע גם בכינויו "ההורמון של מעיין הנעורים" – נמצא במחסור אצל אנשים שאובחנו כלוקים בפיברומיאלגיה. מסיבה זו אחת ההשערות היא כי המחסור בהורמון גדילה הוא גם זה שגורם לקשת התסמינים בפיברו כמו נוקשות בשרירים, היעדר ויטליות, עייפות, רגשיות לקור וקשיי ריכוז וזיכרון. דר ליאל סרו, אנדוקרינולוג ספרדי מסביר גם את הקשר ועןטן כי פיברומיאלגיה קשורה קשר הדוק למערכת ההורמונלית של הגוף. מחקר שהוא ערך הראה כי אצל חולי פיברומיאלגיה יש מחסור מובהק בהורמון דמוי אינסולין שנקרא IGF-1. מי שמייצר את ה IGF-1 הוא הורמון הגדילה האנושי שמופרש מבלוטת הפיטואיטרי במח ולכן הנחת העבודה היא שחולי פיברו לא מייצרים מספיק הורמון גדילה באופן אנדוגני. במחקר של האנדוקרינולוג הספרדי הזריקו לקבוצת נשים שסובלות מבפיברומיאלגיה הורמון גדילה מבחוץ (הורמון גדילה ניתן בהזרקה) ולאחר תקופה של שישה חודשים חלה הטבה משמעותית בתסמיני הפיברומיאלגיה. נשים אלו חשו הרבה פחות נוקשות במפרקים ובגידים וגם רמת הכאב ירדה משמעותית.

האם כדאי לקחת הורמון גדילה מבחוץ כטיפול טבעי לפיברומיאלגיה?

הורמון הגדילה כחומר שמרפא חולה ומעכב את תהליכי ההזדקנות נתפס היום בעולם המערבי שמקדש נעורים- ככדור קסם לפתרון כל בעיות ההזדקנות, ובעיות רפואיות שנלוות למחסור שלו ובינהן גם עייפות כרונית, דלדול שרירים, השמנה ועוד. לפי תפיסתנו – לא מומלץ לשחק באיזונים העדינים של המערכת ההורמונלית ע"י תוספות מבחוץ, מה גם שידוע כי הורמון גדילה מאופיין בתופעות לוואי שלא תמיד רצויות. מה שכן ניתן לגרום לגרום להפריש כמויות גדולות יותר של הורמון גדילה באופן טבעי. אסטרטגיה כזו לא מסכנת את בריאותכם כיון שהגוף שלנו תמיד ניחן בתבונה הפנימית לדעת אלו מינונים מדויקים הוא צריך לייצר, מתי לאזן ומתי לבלום את ההפרשה. יש לדעת כי הורמון גדילה ביתר מהווה סכנה בריאותית וכי כאשר אתם נוטלים אותו באופן חיצוני אין לכם באמת בקרה על הכמות שנדרשת ספציפית לגוף המיוחד שלכם.

איך ניתן להגדיל את הפרשת הורמון הגדילה באופן טבעי כדי לרפא פיברומיאלגיה?

בגדול ישנן מספר טקטיקות. הראשונה היא לישון מספיק שעות ולהקפיד שהגוף יקבל שינה עמוקה ואיכותית ללא הפרעות. הורמון הגדילה מופרש בלילה בשעתיים הראשונות של ההירדמות. שנו בעלטה מוחלטת והקפידו שלא לאכול שעתיים לפני שאתם עולים על יצועכם. למה? כיון שאכילה גורמת להפרשת אינסולין ואינסולין גבוה בדם חוסם את הפרשת הורמון הגדילה מן הבלוטה במח. אם אתם אוכלים ארוחה כלשהי רמות האינסולין בדם מזנקות אבל אחרי שעתיים שלוש הן מתייצבות וחוזרות לרמה הבסיסית הנורמלית (בהתאם לכמויות המזון שאכלתם ולאיכות המזון). מסיבה זו גם לא רצוי לאכול ארוחה מתוקה בלילה ולבכר על פניה ארוחה שיש בה חלבון. טקטיקה אחרת להעלאת רמת הורמון הגדילה היא פעילות גופנית באינטרוולים. הדגש הוא לא על פעילות אירובית שנמשכת זמן רב אלא על פעילות אינטנסיבית (דרגת עצימות גבוהה) למשך 20-30 דקות מדי יום. הוכח כי פעילות כזו על בטן ריקה (שלא יהיה אינסולין גבוה בדם) – מעלה באופן משמעותית את הפרשת הורמון הגדילה בדם.