אוריה קוסטינר נטורופט ואירידיולוג

בעולם המערבי ובמיוחד היום, רוב האנשים עסוקים במרדף אחר כסף, סמלי סטטוס, קריירה משגשגת, או אפילו פרנסה גרידא אבל שוכחים את עצמם בדרך. כך הם מגיעים לגילאי 50-60 בשלים, אמידים עם קריירה משגשגת, מעמד וכח כשהם סימנו "וי" על כל המטרות שרצו להשיג - אבל בסופו של יום הם מגיעים לגיל הזה עם תחושת "ריק" פנימי ועם תחושה של חוסר משמעות (כמאמר שורות השיר של נתן זך "יש המטפסים על פסגות וחזם נותר ריק מאויר – ריק מפסגות"). דיסוננס כזה מלוה במתח נפשי שיש לו לעיתים השלכות פתולוגיות.

מתח נפשי מייצר מחלות

שמתי לב מהתבוננות על אנשים שמגיעים אלי לטיפול נטורופטי או לאבחון, כי אנשים שחיים לאורך זמן במתח נפשי מן הסוג הנ"ל נוטים לפתח מחלות כמו מחלות אוטואימוניות או סוכרת. אצל נשים אגב, מתח נפשי כזה של תחושת ריק מתבטא לעיתים קרובות בפיברומיאלגיה וכאבי שרירים- אצל גברים זה עלול לקבל ביטוי ברמת כולסטרול גבוה או מחלות לב. למשל, אדם צעיר ומוכשר שמתפזר בחיים שלו, טס לשם, מטייל, הולך בא מתזז – ובעצם אף פעם לא מרוצה מההישגים שלו ו"ממה שיש" עלול לפתח רמת כולסטרול גבוהה. בעצם הוא בורח כל הזמן מעצמו. מהמהות שלו. ולכן אם כי לגנטיקה יש משמעות מסוימת הרי שתחת מתח נפשי כבד או מצטבר הגנים יכולים להתבטא לרעה (תחום שלם שנקרא אפיגנטיקה). זה עובד גם בכיוון החיובי: בהשראה של תחושות שביעות-רצון, שקט שלווה ונינוחות – גנים בעייתיים לא יתבטאו לכלל מחלות.

משכך מתחים וחרדות טבעי: למצוא תחביב שאתה אוהב

כשאדם עושה מה שהוא באמת אוהב לעשות הוא שוכח לכמה שעות של חסד קשיים, מצוקות וצרות של היומיום. למשל אם הוא יודע שיש לו ביום שלישי חוג שהוא אוהב - אוטומטית רמות המתח הנפשי שלו צונחות ( יש לו למען מה לחיות...) לעיתים קרובות מדי אני מוצא שאנשים עסוקים וטרודים בתוך "המטחנה של החיים" ושוכחים לעצור ולהזכיר לעצמם: "רגע. גם אני אדם, גם לי מגיע לנשום, לחיות ליהנות". כשאדם עוסק גם בתחביבים שלו שנוגעים למהותו הוא משדר לתת מודע שלו מסר חיובי של "אני ראוי להרבה מעבר לרובד הבסיסי הקיומי". הוא משדר לעצמו כבוד. צריך להבין שיש לרקמות הגוף שלנו " זיכרון תאי " גם של טראומות וגם של שמחות. אם אדם מפנה לעצמו זמן לעשות את הדברים שהוא אוהב הוא מכניס לתאים שלו יותר זיכרון של "שמחה" ומשכך את רמות המתח הנפשי

מה לסיכום אתה מציע לאדם מערבי ששוכח את עצמו במרוץ העכברים?

כאשר הוא נמצא במרוץ המטורף הזה עליו להזכיר לעצמו שלא בהכרח חסר לו כסף ושהריצה הזו היא במדה לא מבוטלת גם התמכרות, גם אינרציה וגם התיישרות לפי ציפיות תרבותיות חיצוניות של "עוד ועוד ועוד" (אובר-הישגיות). אני ממליץ להזכיר לעצמנו שזה לא מוכרח להיות כך ויש לנו אפשרות לבחור אחרת. אני תמיד נוהג לומר שרק 20% מאיתנו הם רועי צאן וכל יתר ה 80% הם בבחינת "עדר". כדאי לפיכך לכל אחד לעצור לשאול איפה הוא רוצה להיות והאם ההתיישרות לפי הציפיות של הסביבה (סטטוס מעמד וכח) אכן מצדיקים שזה יעלה לנו כל כך ביוקר: במחיר של תאים ורקמות בריאות.

אוריה קוסטינר: oria@naturaline.co.il