אוסף של סיפורי החלמה מכל העולם של אנשים מעוררי השראה שריפאו את עצמם ממחלות כרוניות הנחשבות בלתי ניתנות לריפוי- תמצאו כאן
את ההתעסקות בשאלה הזו גיליתי כמו בהרבה מקרים לכאורה באקראי (אם כי אני מאמין גדול בהשגחה פרטית אישיתJ) – זה קרה אחרי מספר ימים של דאגה אובססיבית מטורפת בענייני פרנסה עד שהגעתי לנפילת מתח. אנשי מקצוע בעולם העסקי ששטחתי בפניהם את המחשבות הדאגניות שלי אמרו לי חצי בצחוק חצי ברצינות שכדאי לי "להחליף את הגלולות" ושאני זקוק לאיש מקצוע מפקולטה אחרת (פסיכולוג). אבל ממש לא נפגעתי מן ההערות הציניות שלהם. להיפך הודיתי להם על ה"ניעור" הטוב הזה, על גילוי הלב שחידד אצלי את התובנה שיש לי בעיה בפריזמה שדרכה אני מתבונן על העולם, שהאנטנות שלי מלוכלכות וכי הראיה הבלתי צלולה הזו היא שנמצאת ביסוד הסבל הנפשי שמסיבה לנו דאגה כרונית (בשפה המקצועית זה נקרא: הפרעת חרדה מוכללת)
הקביעה הזו אינטואיטיבית ומובנת לכל אחד שכן, התעסקות אובססיבית במחשבה / בעיה /מצוקה מסוימת – תוקעת אותנו בהרבה מדי מקרים ולא מאפשרת לנו לנוע קדימה לעבר הגשמת חלומותינו. האנרגיה שלנו בגוף ובנפש סופית. כאשר אנו מרוקנים אותה לשווא במחשבות מעגליות על חרדה מיותרת- לא נותר לנו עוד כח לזוז קדימה ולהסתער על החיים (כמו שאומרת ריטה בשירה "להסתובב זה דבר נורא").אולי גם מסיבה זו אנשים צעירים שיש להם עדיין הרבה אנרגיה ועדיין לא צברו בגופם ובנפשם מאורעות טראומטיים ואכזבות – כן רצים קדימה לעבר הגשמת החלומות הגנוזים של נשמתם. אנשים מבוגרים יותר – כבר בזבזו את האנרגיה שלהם על דאגות וחרדות ולא נורת להם אנרגיה מספקת לעשייה יצירתית.
איפה בעצם שוכנות הדאגות? בשני מקומות במחשבות ובדמיון. המחשבות האנאליטיות שייכות לאונה השמאלית של המח, הדמיון שוכן על פי מה שידוע היום באונה הימנית. במקום להסתכל על המנגנון של הדאגה הכרונית כעל משהו שלילי והרסני- בואו נקבל אותו ונבין שאם הטבע צייד את האדם ביכולת לדאוג (משהו שלא קיים אצל בעלי חיים אחרים) סימן שיש למנגנון הביולוגי הזה גם היבט חיובי. כשהיינו עדיין בתוךהסוואנות באפיקה היינו- "בשר קל" עבור הטורפים. לאדם אין טלפיים, שיניים חדות, הוא לא חזק ומהיר מספיק ובקושי יודע לשחות. היתרון היחסי שלו על פני בעלי חיים זה היכולת לחשוב לדאוג ולדמיין. הבעיה מתחילה כאשר היכולת הזו מופעלת כנגד עצמו. כאשר "סיפורי הבדים" שהוא מייצר בדמיונו - רודפים אחריו ומביאים אותו לידי שיתוק.
חרדה ומתח נפשי מן הסוג של הילחם או ברח מתחילים במחשבות. מרק טווין אמר בצד כי 99.9 אחוז מהתרחישים הכי גרועים שייסרו מאותו מעולם לא התרחשו באמת. משום מה נתקענו עם קפיץ שלא השתחרר כי דאגות פשוטות על ענייני דיומא מן המרוץ של החיים הן עניין של חיים או מוות. מן הפרדיגמה הזו באים עלינו הייסורים של מחשבות אובססיביות תוקעות, חרדה, בלבול ואיבוד כיוון.
בכל פעם שאתם נכנסים ללופ של החרדות והמחשבות האובססיביות, לאותו מתח נפשי נוראי שגוזל מכם שנות חיים (מתח מנפשי הופך את מערכות הגוף לחומציות ובסביבה כזו מקננות מחלות כמו סרטן, קנדידיה ומרעין בישין אחרים).
שאלה מספר אחת: האם אני בסכנת חיים
שאלה מספר שתיים: האם אני יודע להתמודד עם זה?
שאלה מספר שלוש: האם יש דרך לחשוב על זה אחרת?