איך לדחות סיפוקים מיידיים כדי לשמור על הבריאות ועל ה well-being?

משמעת עצמית היא אותה יכולת לדחות סיפוקים מידיים

משמעת עצמית היא אותה יכולת לומר לא לדחפים מידיים שעולים ובעיקר לחדול מהרגלים רעים. הבעיה היא שהפנמת התובנה הזו ויישומה אינם פשוטים. בעל כורחו של אדם - משמעת עצמית פירושה לצאת מאזור הנוחות לאזורים בהם הוא נדרש להקריב, לוותר, אפילו "קצת לסבול".

דחיית סיפוקים מיידיים אפשרית דרך תכנון קפדני של "מה לא לעשות"

התובנה הזו יושבת ממש על כלי חדש יחסית של ניהול זמן שעליו כותב ג'ים קולינס, גורו הניהול שחיבר את "מטוב למצוין" ואת "לנצח נבנו". בחודשים האחרונים קולינס ממליץ בבלוג שלו לזנוח את רשימות ה'לעשות', לטובת רשימות של Stop doing lists. הווה אומר רשימות בהן אתה מסמן לעצמך ממה להימנע, מה לא לעשות, מה לחדול (לחדול מבדיקה אובססיבית של מיילים, להפסיק לעבוד במולטיטסקינג, להפסיק לברבר, לחדול מלהתלונן/לבקר ולחדול מלפתוח את הטלפון הסלולרי באופן כפייתי כדי לבדוק את השיחות הנכנסות).

לחדול במקום לעשות

הרעיון הזה של לחדול, במקום לעשות - יעצים את האפקטיביות האישית של כל אחד. והנה דוגמא שתמחיש את התובנה: שבוע לפני יציאה לחופש, אנו מופתעים לגלות שהספקנו המון. ביצענו את המשימות הכי מסורבלות, הכי סבוכות בזמן אפסי ותקתקנו אותן ביעילות מופלאה. למה זה קרה? כיוון שהדדליין עצמו - העצים אותנו להפסיק את כל אותן מטלות לא נחוצות שמחבלות ומכרסמות באפקטיביות. הרי באותו שבוע שקודם לחופשה, לא נסכים להתברבר בתכתובות מיילים, נסרב לגלישה סתמית באינטרנט, נפנה עורף לדיבורים בטלים עם חברים, ונקפיד ששיחות הטלפון שלנו תתחלנה עם הפנצ'ליין ( "גש לעניין"). לו היינו לוקחים את שיטת ה"לחדול מלעשות" ומחילים אותה בניהול הזמן השוטף שלנו, ברמת היום יום, ולא רק לפני דד ליינים, אין ספק שהיינו מעלים את האפקטיביות הרבה יותר לעומת החלופה של להעמיס יותר מטלות על רשימת ה"לעשות".

איך להגיע מהר יותר ליעדים שהצבנו לעצמנו?

• היתרון היחסי ברשימת "להפסיק לעשות" מונח ביכולת שלנו לסייע לנו להגיע אל היעד שסימנו יותר מהר, ומבלי להתפזר לכל עבר. רשימה כזו מגוננת על מי שלא יודע להתנתק למשל בחופשות מהעבודה. היא מגבירה אפקטיביות וסדר, ושומרת על קווים מחודדים יותר בין עבודה ושעות הפנאי.

שליטה על הזמן החמקמק

• אחד האתגרים המורכבים שעומדים לפתחו של האדם המודרני היום הוא השליטה על זמנו: להיות הגורם האוטונומי שמחליט מתי הוא עושה ומה בדיוק הוא עושה. קל מאוד היום להישאב למצב של הפתעות חירום, מצד הסביבה שמנהלות אותך. מצב החירום נתפס כ"השמיים נופלים עלי". ואלו הן בדיוק אותן סיטואציות שמסיטות אותך מן היעד שאותו סימנת ומן הכיוון שבו אתה הולך. ממש כאן נכנסת רשימת ה"אל תעשה" ומסייעת לך לגבור על הטבע של ההישאבות לבלת"מים ולנצח אותם. רשימת ה"לא לעשות" מגנה עליך ומאפשרת לך לומר: "ימות העולם, אני הולך על פי הכיוון שתכננתי מראש".

להפריד טפל מעיקר

• היתרון היחסי ברשימת ה"אל תעשה" היא בכך שהיא מניחה לכל אדם להפריד את הטפל מן העיקר ולראות את התמונה הגדולה. רשימת ה"לעשות" עלולה לשאוב אותנו להתעסקות בשולי במשני ובטפל, אבל כאשר עומדת לפנינו רשימה נגדית של 'מה לא לעשות', היא מאפשרת לנו לתעדף באופן נכון יותר, ליהנות מתמרורים מכוונים שממקדים אותנו בתכנון, אסטרטגיה, ובראיית מקרו

משמעת עצמית: לעשות או לא לעשות?

במסגרת ניהול זמן אפקטיבי, כדאי להצטייד גם ברשימת "לעשות" וגם ברשימות "לא לעשות" העוצמה של הרשימה השנייה מונחת בכך שהיא מחדדת את גבולות הגזרה, מזכירה אותן ומפקסת אותנו על מה שחשוב. אגב, לישראלי הטיפוסי יש בעיה עם משמעת עצמית, עם הצבת גבולות מחודדים ועם היכולת לומר "לא".

גבולות מטושטשים בזמן מייצרים מתח נפשי, עומס וחרדות

אצל ישראלים גבולות הזמן מטושטשים, כפי שגם החיים האישיים והעבודה נמהלים זה בזה.כיצד יתכן שדווקא לישראלי, עם כל הישירות והבוטות שאופייניות לנו, קשה לומר 'לא'? מסתבר שאנחנו מתקשים מאוד לומר את שתי המילים הפשוטות: "לא עכשיו". יש כאן ללא ספק גם עניין תרבותי. כולנו נגועים בשורשים פולניים ובהלך החשיבה של "לא יפה, לא נעים, מה יגידו". הישראלי מאוד רוצה להרגיש חבר, סחבק, ידידותי, ועל כן קשה לו עם דלתות סגורות, גבולות ומחיצות עד כדי כך שיש להתנהלות הזו אימפקט שלילי על האפקטיביות האישית.

כורעים תחת אירועים מפתיעים לא צפויים?

מרבית הישראלים כורעים תחת עומס המטלות והמשימות שהם יזמו לעצמם וכן תחת מטלות לא מתוכננות. הם מופגזים בכמויות אדירות של מיילים, מסרונים, טלפונים, פקסים, כאשר מצופה מהם לעכל אותם, לעבד אותם, ולהגיב עליהם במהירות. יפה תיאר זאת עובד הייטק שאמר כי הוא מרגיש כמו "פרוצה תקשורתית": הכל הולך, הכל נכנס, מכל כיוון, מכל אחד, בלי הפסקה ובכל מקום..."

אין זמן לנשום? - צפו למתח נפשי ובעקבותיו למחלות

בסיטואציה כזו, כאשר אין זמן לנשום, כאשר אין זמן לתכנן חשיבה- נוצרת תחושה של הכבדה ומתח נפשי. ממש כאן יכולות רשימות ה"לא תעשה" להנחיל לו קווי גבול מחודדים. הן אלו שקובעות לו מחיצות, מגבלות, סייגים, ופעילויות שמומלץ לו לחדול מהם. צריך לזכור שלשבת ולתכנן רשימת "אל תעשה", הוא תהליך מאוד פשוט וקל. היכן מונח האתגר? בשמירה על אותן רשומות ברשימות ה'עשה' וה'אל תעשה' שלכם מדי בוקר מכל משמר. זוהי, מיומנות לא פשוטה שמקפלת רכיבים מאוד בולטים של רמות משמעת עצמית גבוהות!