פיבי גיסטו-פילו, מומחית לתזונה בריאה ותרפיה באמנות

תעשה לעצמך טובה, ותציב גבולות- נכונים.

אין גבולות נכונים טוטליים- הם נבנים ביחס אליך!! להרמוניה מקסימלית של

חייך עם ערכיך. מהם ערכיך? ע"מ לגלות זאת, עליך לעזור אומץ ולהביט פנימה.

להווה, לנשימה, לגוף (ספר נפלא שנותן הדרכה וכלים להקשיב לגוף: "כוחה של

ההתמקדות", מאת אן קורוניל וויזר. לכל מי שמאמין בגוף.

אני רואה את החיים כמסע להכרת העצמי. לא סתם היה כתוב בשער בדלפי: דע את עצמך.

תיעדוף

KNOW YOUR PRIORITIES

מתוך רשימת מטלות, הבנתי שאני רוצה לייעל את ניהול הזמן שלי, ושלא הוא ינהל אותי. לאחרונה נחשפתי למושג העדיפויות. בנוסף, נודעתי אף לכוחה של תוכנית. זו, מגדרת את הלו"ז מראש לפי ערכים. שוב- אין מנוס; אנו שבים להכרח שבעצירה, נשימה, תכנון, מחשבה. לא עוד חיים ופעולות לפי האוטומט- מתוך חיים "רדומים" (וסתמיים).

עדיפויותיי: מה בא לפני מה. האנרגיה שלנו מוגבלת. ברגע שנאפשר לדברים הלא חשובים לבזבז את הזמן והאנרגיה שלנו, לא תיוותר אנרגיה וזמן לדברים החשובים באמת, שהם הבסיס לכל (כמו בריאות. בלי בריאות אין גוף- אין כלום).

ברגע שנחסר סדר עדיפויות, מישהו אחר יקבע לנו את סדר העדיפויות שלו!

לקחתי את התחומים הרלוונטיים בחיי כרגע, ודירגתי אותם. החשיבות –היא בדירוג הדברים.

כך דירגתי לעצמי:

1.בריאות

2. משפחה

3. לימודים

4. עבודה

ערך ראשון: בריאות

"קודם כל, הגני על הגוף"

בריאות, עבורי- מורכבת מבריאות פיזית (תזונה מאוזנת, מזינה ושלמה, מחולקת

על פני היום, לצדה של פעילות גופנית- ארובית ואנארובית), ובריאות נפשית

ותודעתית (מדיטציה, לעשות דברים שאני אוהבת כמו לצייר ולקרוא, לשמוע

מוסיקה להנאתי, לרקוד זומבה, להפגש עם חברים איכותיים).

בקיצור- יצירת מרחב נעים לגוף ולנפש לחיות בו. ע"מ לזכור את הערך הנעלה

הזה, כתבתי לי על המראה בחדר משפט שנגע בי חזק: "קודם כל, הגני על הגוף"

.("אפרת גוש, בשירה "קרב אגרוף)

ערך שני: משפחה

כאן באמת שכל מילה נוספת מיותרת.

ערך שלישי: לימודים

את הערך בלימודים אני רואה בעיקר לפיתוח המשמעת. "לעשות מה שצריך"- ולא

בהכרח מה שכיף.

קראתי לא מזמן משפט שהגדיר אושר כך: דחיית סיפוק מיידי עבור סיפוק עתידי.

מנסיוני האישי, אני מסכימה. אין אושר גדול כמו הסיפוק העצמי, ואין סיפוק

עצמי גדול מזה שהתגברת על סיפוק מיידי!

כך הלימודים, יעזרו לי לטווח הארוך. מעבר לחשיבותה העצומה של למידת דברים

חדשים לפיתוח קשרים במוח- למניעת מחלות כגון פרקינסון ואלצהיימר.

ערך רביעי: עבודה

תודה לאל, ערך זה חשוב עבורי בעיקר לטווח הקצר, 'לסיים את החודש'. אני לא

רואה בכך בד"כ משהו שבאמת יקדם אותי הלאה. נולדנו עירומים, וכך גם נעזוב אותו. כל הרכוש- יישאר אחרינו. אני מבחינתי רוצה להשאיר הרבה יותר מזה.

כאמור, חשיבותו בהעדפותיי- במיקומו: אחרי בריאות ולימודים.

כך סדר העדיפויות שלי כפי שאני צופה כרגע. ובפרקטיקה: עלי לסיים ראשית את מטלת הלימודים לפני שאפנה למטלת העבודה. ע"פ מודל זה- אתפטר מעבודה, או אדחה משמרת- כאשר זו צפויה לבוא על חשבון הלימודים על אחת כמה וכמה על חשבון הבריאות (נפשית: אנרגיה שלילית במקום העבודה-בוס לא מכבד, קולגות לא נעימות. או בריאותית: כגון סבלות, נקיון שמצריך נשימת כימיקלים...).

מי שלא מסתפק בטוב ביותר- יקבל את הטוב ביותר!

הגעתי למסקנה שאחד מהתחביבים שלי זה להתפטר. כך, אני חשה עצמאות וחוסר תלות מוחלטת. התפטרתי מעבודה במשרד מעונות הסטודנטים כשחשתי שבהישארותי שם אני

מזלזלת בזמן שלי. אח"כ התפטרתי מצהרון שעבדתי בו, כאשר חשתי שגוזל לי את האנרגיות

מהלימודים, ושבו זילזלו בי-שיקרו לי לגבי התשלום.

כרגע אני מתלבטת אם להתפטר אפילו מחונכות של שעתיים בשבוע של פרויקט חונכות- ולו משום שאיני נהנת בה, וחבל לי על הזמן שלי, שיכולתי להשקיע אותו בעצמי (ההשקעה הטובה

ביותר). אודה ואתוודה- שזה לא פשוט. מכיוון שאני נמצאת במחויבות גם כלפי הילדה. בימים אלה אני עודני מתלבטת. לא קל- משום שיש התנגשות בין אחריות אישית לחיי ואחריות אליה, למחויבות שלקחתי. האם לקיחת אחריות תהייה לסיים את החונכות איתה כפי שהתחייבתי, או אולי לוותר על המלגה כולה לטובת זמן פנוי, ולחתוך?

זמן מול זמן? אני רואה בבחירה בזמן של מישהו אחר חשוב מזמני שלי פגיעה עמוקה במה שאני משדרת לעצמי. מסוכן ביותר, ולא ראוי! רובין שארמה אמר פעם- שזה כאילו אבסורד, אבל מי שלא מסתפק בטוב ביותר- יקבל את הטוב ביותר! ואתם יודעים מה, זה נכון. ברגע שאני סוגרת דלתות, נפתחות בפני רבות אחרות. אני מוצאת את עצמי עובדת עם אנשים נעימים ומשכורת שהולמת את יכולותיי!

יחד עם זאת, תאוריה לחוד ומעשים לחוד. כיצד אני עובדת מלהכריז על העדיפויות , ללדעת אותם באמת, ולנהוג על פיהם? המהות האמיתית, האושר הגדול- הוא בפרקטיקה.

המזון ככלי להכרת הגבולות

מה ביני ובין המזון? הרבה גבולות להציב- עליי למצוא את אילו הנכונים (לי).

סוגיות למחשבה:

תיחום בזמן (3-6 פעמים ביום), בכמות (קופסא), סוגי המזונות- ממש שיעור

בגבולות. לומר 'די, שבעתי, אשמור לארוחה הבאה'. באופן אישי לפעמים אני

אוכלת בצהריים ולא מותירה לי בקופסא לארוחת הערב. כי אני מתפתה לאכול

עוד, כי טעים לי. אבל ברור שלא כאן האושר האמיתי, בעוד 5 הכפות שאוכל

עכשיו. כי אם להיפך, בדחיית הרצון המידי.

כדברי הרמב"ם: "עדיף לאדם לאכול מעט מהרע מאשר הרבה מהטוב". במילים אחרות: המהות- היא ב"איך"- הרבה יותר מב"מה".

בהצעותיי, אני בעצם קצת מתפשטת, חושפת בפניכם את העצבים החשופים ביותר

שלי. התחום של שליטה מקסימלית בחיי, דוגמת "לא חייבים לגמור את מה

שבצלחת"- כי הגבולות האמיתיים הן בגוף (בשובע, בקיבה) ולא בצלחת.

פריצת גבולות

דע/י את עצמך: האם את/ה yes wo/man?

על אומץ-אומנות הלא.

קראתי לאחרונה ספר שנקרא "איך לומר לא- ולהישאר בחיים". בתוכו, סיטואציות רבות מעולמות שונים (משפחה, בני זוג, חברים,עבודה), שבהם נוצר פער בין המצוי לרצוי (סט הערכים הפנימיים שלך). למרות שחשבתי שאני NO-WOMAN גיליתי שבתחומים מסויימים אני דווקאYES-WOMAN:.

לדוגמא רכילות של חברה קשקשנית. האם אני יודעת לעצור אותה, ולומר לה "האמת של מתאים לי לדבר עכשיו"- כי חבל לי על הזמן שלי?"

זכרו: באומרנו כן לדברים הלא חשובים, אנו אומרים לא לדברים החשובים!!!

אני קוראת לכם להקשיב יותר. להתבונן יותר. בעצמכם. האם אתם אנשי-כן? למי?

לעצמכם? לזולת? למשפחה? הבחינו בכך, השקיעו בכך תשומת לב. ותשאלו את

עצמכם האם אתם משמשים מודל? האם הייתם רוצים שהיצור האהוב עליכם ביותר

היה נוהג כמוכם? האם זה האני האידיאלי שלכם?

"בכל כוחך...

תצחקי, תשאגי, תפגעי

תפצעי, תתלשי, תדפקי

שלא תשתקי לעולם יותר עוד.

תילחמי, תהלמי, תצעקי,

תשאגי, תדרשי, תכבשי

שלא תתביישי לעולם יותר עוד!"

אפרת גוש, "קרב איגרוף"